פרק 27

974 45 9
                                    

"הארי, הארי חכה" ויולט צועקת כשאני מושך אותנו מחוץ למוזיאון.

"מה ויולט?" אני עוצר.

"זאין ופרי עדיין שם. אני לא יודעת מה איתך אבל אני לא הולכת בלעדיהם" היא מחייכת חיוך עצוב.

אני מעביר יד בשיער. היא מאוכזבת ממני. זו לא הפעם הראשונה שאני מתנהג מגעיל למישהו לידה אבל היא מסתכלת עליי במבט שמזכיר לי את המבט של אמא שלי. כשהייתי עושה משהו רע היא הייתה מסתכלת עליי ככה. אבל הפעם זאת ויולט ולא אמא שלי.

"את צודקת. שכחתי, סליחה" אני אומר.

אני מחזיק את היד שלה ואנחנו חוזרים למוזיאון. אני בטוח שהיא כועסת עליי או שהיא מבולבלת אז אני לא אומר כלום.

"ויולט לאן הלכת? חישפנו אותכם" זאין שואל.

"סליחה זאין זה באשמתי" אמרתי.

"מה קרה?" הוא שאל.

"פגשתי שותפה לעסקים שמעצבנת אותי בכל פעם שאנחנו נפגשים ורציתי לברוח" אני מסביר.

"באסה" הוא אומר. "בכל מקרה רוצים ללכת? כבר נמאס לנו."

"ברור" ויולט עונה.

אנחנו יוצאים והולכים לאוטו שלי. אנחנו נוסעים בשקט ואני מציע לכולם להישאר לישון אצלי. זאין וויולט לא היו בטוחים בהתחלה אבל בסוף אני ופרי הצלחנו לשכנע אותם.

אנחנו מגיעים לבית שלי תוך כמה דקות. אני חושש ממה שזאין ופרי יחשבו עליי כשיראו שאני גר בחלק הכי עשיר של ניו יורק ושהדירה שלי גדולה פי שלוש מהדירה שלהם. בדרך כלל לא אכפת לי ממה שאנשים חושבים עליי אלא אם כן אכפת לי מהם. אני מופתע מכמה שהם הפכו לחשובים לי תוך זמן כל כך קצר.

"וואו הבית שלך מדהים" זאין אומר כשאנחנו נכנסים לבית שלי.

"תודה" אני מחייך.

"לא אכפת לי לגור פה" פרי צוחקת.

"יום אחד בייב. יום אחד נקנה בית כזה" זאין מחייך.

פרי מחייכת ומנשקת אותי. הם מתנתקים ומתחבקים.

"לא אכפת לי איך הבית נראה כל עוד הוא שלנו" פרי אומרת.

אני מחייך ממה שאני רואה.

פתאום אני מרגיש קנאה. המערכת יחסים שלי ושל ויולט אפילו לא קרובה לשלהם. אני וויולט הפכים ומערכת היחסים שלנו עדיין לא מוגדרת.

אני נאנח כי אני יודע שהיא כועסת עליי.

אני מניח את זה בצד ומוביל את זאין ופרי לחדר האורחים. הם אהבו את החדר.

"תודה אחי" זאין אמר.

"כן הארי ממש תודה לל" פרי אומרת.

"זה בסדר" אני אומר. "אתם צריכים משהו? אוכל, מים?"

Mr.CEO H.S מתורגםWhere stories live. Discover now