Keep breathing//להמשיך לנשום

part 3.8

Part: 29/ מרתון 2/3 אחת הבובות שלו
-------------------------&---------------------------

שפתיו הוטחו בשפתיי, בלי בושה לשונו רוקדת עם לשוני בתיאום מושלם, כאילו נצח עבדו על הנשיקה הזו.
לבי צרח בהתרגשות, ראשי צרח בנזיפות, רציתי לצרוח, לבכות, מהתרגשות מאכזבה, יותר מדי רגשות בפעולה אחת ויחידה, נשיקה.
כאילו העולם עמד דום, כאילו הנשיקה חשובה מכדי שהעולם סתם ככה ימשיך להסתובב, כל עונות השנה השתוללו בגופי, חום, קור, גשם, שמש, עולם שלם בסערה.

חמישה רגעים בלבד נמשכה הנשיקה,
חמישה רגעים בלבד שהרגישו לי רגע אחד, ובו זמנית נצח.

ליאו התנתק ראשון מהנשיקה, עיניו מבולבלות אך חיוכו המתנשא סותר את עיניו הכהות.
"אל תתלהבי, זה היה כדי שלפחות לשנייה תשתקי" קטע אלפי מחשבות שרצו לי בראש "אל תדאג, גם מבחינתי זה לא היה משהו מיוחד" אמרתי בקרירות.
"עכשיו, את מוכנה להסביר לי בשקט וברוגע, למה את חושבת שאשלח את אח שלי ואת אח של החבר הכי טוב שלי לפנימייה?" חיוכו נמוג והפך רציני.
פאקינג הרגשתי גלקסיות בתוך הגוף שלי והוא לא הרגיש אפילו לא כוכב אחד.

"בן?" מלמלתי בבהיה ממושכת בעיניו, מדמיינת כל כך הרבה דברים לחנוק את ליאו ובשקט בשקט, דרך אחת טיפשית לנשק אותו.
תתאשתי על עצמך קים! למען השם, זה החוטף שלך!

"בן, אח של בריאן.. הוא גר עד היום אצל אבא שלי כי בריאן לא הסכים שיגור עם אבא שלו שבגד בהם עם כריסטיאן ותומאס ג׳ונסון" אמר כאילו לרגע שכחתי מי זה בן.
רגע! תומאס ג׳ונסון? אבא?

"תומאס ג׳ונסון?" דעתי התאשתה סוף כל סוף "את מכירה אותו? יש לכם אותו שם משפחה אבל ג׳ונסון זה נפוץ.." אמר במבט רציני מדי "אני לא מכירה אותו" הכחשתי, עיטוש קטן נפלט.
"מי הוא היה?" שאלתי מהר לפני שיבחין בסממן שקרים שלי.
"אני לא חייב לך שום הסברים, תצאי לי מהחדר" התרחק ממני אל פנים החדר, נמנע מלהביט בי ומפנה גבו אליי.

"ואני לא מתכוון להעביר אף אחד לשום מקום, אך אם תמשיכי בהתנהגות שלך אני אעביר אותך ואת לוסי יחד." אמר בקול מאיים "כרצונך, אדון ליאו" אמרתי בזילזול מוגזם וגילגול עיינים "קים..." הסתובב להביט בי באנחה "פשוט מה כבר יש בהתנהגות שלי? חוצפה? כי אני החוצפנית שנישקה אותה כאילו זה פאקינג נורמלי? ועוד אחרי זה תירצה את זה בתירוץ הכי דפוק בעולם? אז אדון ליאו, לפני שאתה מנסה לחנך אותי, חנך את עצמך." ירקתי לעברו בכעס.

"אני לא אתן לך להתחצף אליי ככה" הטיח ידו בחוזקה בשולחן הכתיבה
"אני לא אתן לך להתנהג אליי כאילו אני אחת הבובות שלך" החזרתי באותו מטבע
"אל תדאגי, לעולם לא אנשק אותך שום כל עוד אני שפוי" קבע בחיוך צדדי
"לא" נפלט מפי "מה?" גיחך והתקרב מעט
"לא רואה בזה שום בעיה" תיקנתי עצמי מהר, החלטתי לעשות את המעשה הנכון ביותר לכרגע:
לברוח מהחדר הזה!

הסתובבתי ויצאתי מהחדר בריצה, אליי לבדוק את הסיפור שאבא שלי עבד גם עם כריסטיאן וגם עם ניק.

רצתי לעבר משרדו של ליאו, המקום הכי הגיוני למצוא בו מידע.
אך גוף מוצק התנגש בגופי ועצר בי
"תיזהרי!" זאת הייתה דיאנה, שנבהלה מההתנגשות הקלה "לאן את רצה? לחפש בעיות?" שאלה והניחה ידייה על מותנייה
"לא... זה פשוט ש.. אני חייבת לברר משהו" אמרתי בחיוך מבוייש
"קדימה, בררי איתי, אני יודעת הכול, אני גורו של עולם הפשע" אמרה בהתלהבות והושיבה אותי על ספה קטנה בצד המסדרון

"תומאס ג׳ונסון" נשמתי עמוק, עוד לפני שהתחלתי בשאלות היא נשמה אוויר בהלם
"שלא תעזי להגיד את השם הזה ליד אחד הבנים, או אי פעם!" נזפה בכעס ובהלה.
"למה? מה קרה איתו?" שאלתי בחוסר הבנה "זה סיפור ארוך.." נאנחה
"אני חושבת שיש לי זמן, אין לי תכנון לחטיפה קרובה בחודש הקרוב" אמרתי בציניות אכזרית.

"הוא עבד עם ניקולאס סמית', יחד עם עוד שני עובדים הם היו העובדים הטובים שלו, עושים הכול בלי לשאול שאלות.
עד שלתומאס נימאס והוא החליט למרוד יחד עם שני העבודים האחרים.
אומרים שהוא בגד בניק ועבד גם אצל כריסטיאן, ויש אומרים שזה היה בשם אהבה סמוייה. מה שכן, כל אדם שאמר את שמו בקרב ניק, חטף כדור בראש." לחשה, כך שאני היחידה ששמעה למרות המסדרון הריק.

"ומה קרה?" שאלתי בשקיקה לדעת, למרות שאני יודעת, הוא התאבד לאחר שנתפס בבגידה.
"אף אחד לא יודע, ניק לקח איתו את הסוד לקבר. ליאו ובריאן, הסיכוי שיספרו לך דומה לסיכוי שהבית הזה יתמלא אהבה. סיכוי שואף לאפס" אמרה בצער.
"מה זאת אומרת? איימי וליאו אוהבים" אמרתי כאילו זה דיי ברור, למרות הצביטה הקלה בלב.
מה לעזאזל קורה לי?

"טעות, יקירה, ליאו ובריאן בעלי לב קרח, הם לא סומכים ולא אוהבים, מכונות רצח.
לפעמים נראה שכך נולדו, אבל אני מאמינה שיום יבוא וגם הלב שלהם יפשיר." הביטה בנקודה אקראית באוויר, מספרת את תקוותה היחידה.

"מזל שמצאתי אותך, את לא תאמיני מה איימי עשתה" אנה רצה לעברי, מתנשפת מריצתה.

מה עכשיו?

----