Keep breathing//להמשיך לנשום

part 5.3B

Part: 43-B/ .מתעלפים ומלמלים
-------------------------&---------------------------

שלוש נקישות קלות נשמעו על דלת חדר השינה, מיד לאחר מכן ליאו פתח את הדלת בחיוך מרוצה "החדר שינה מוכן, ומיה צריכה להגיע כל רגע." נשען על משקוף הדלת בשילוב ידיים.

"אומייגד, בטח זה כל כך מגניב!" דחפתי את השמיכה מגופי וקמתי במהירות האפשרית שאדם שהרגע התעורר יכול להרשות לעצמו.

"תיזהרי לא ליפול!" קרא אחד השומרים כשרצתי יחפה במדרגות, ומשם אל חדר השינה של ליאו ולימים הקרובים- שלי.

הכול מעוצב בלבן ומעט ורוד, מלבד טלוויזית הפלזמה התלוייה בקיר ולצידה פלייסטיישן שחור.

עריסה בצבע שמנת, העשוייה מעץ ומקושטת ריפוד עור ורדרד ובתוכה סופיה הרדומה, התמקמה לצד המיטה הגדולה של ליאו,
שידת החתלה לבנה עמדה בצד החדר ועליה חבילות חיתולים ומגבונים.

בפינה השמאלית עמד ארון הזזה ענק הנפרש על חצי מהקיר.
בשונה משאר החדר, הארון היה שחור נוצץ, הסטתי את דלתותיו המבריקות ובתוכו הוצבו ערימות ערימות של בגדים-
חצי מהארון בגדי נשים, וחצו השני בגדי גברים.
אך במבט מעמיק יותר, כמה מהמדפים תפסו בגדי תינוקות יפייפים וקטנים.

"זה... וואו!" ניסיתי למצוא את המילים לתאר את ההרגשה המדהימה, לדעת שסופיה באמת נשארת כאן.
סחרחורת קלה חלפה לרגע, ברחה מהר כפי שבאה.
"אני חייבת להתחיל לאכול" מלמלתי בנזיפה

"נחמד נורא הקן המשפחתי שבניתם כאן." קולה המצועצע של מיה נשמע מכיוון הדלת.
לאחר נשימה עמוקה והבטחה לעצמי שלא ארצח אותה, הסתובבתי והבטתי בה בחיוך, היא עמדה בכניסת החדר יחד עם ליאו שעמד בצמוד אלייה.

חולצה מוכרת לי, חולצת סטרפלס אדומה, המתונסס עלייה המשפט
"try to keep breathing"
בלבן זוהר.

סחרחורת נוספת, חזקה יותר ככל שהמשכתי להביט בחולצה המקוללת.

3.3.2017

"אני כמעט בטוחה שזו הייתה התשובה הנכונה!" רטנתי כשאני ומיה יצאנו יחד משער בית הספר, לאחר שיעור היסטוריה.
"אני בטוחה שנקודה אחת לא תשנה את הציון שלך מ24 ל-100" עיקמה את אפה, כאילו באמת חישבה את המצב.
"לא ביקשתי מאה, רק.. תשעים" גלגלתי עיינים למרות החיוך שחמק מבין שפתיי.

"היי, ג׳ק!" נופפתי לשלום לאחיה של מיה, ובין היתר- גם האקס שלי..
הוא נופף לי בחזרה, חצה את הכביש במעבר חצייה, במרחק כמה מטרים מאיתנו.
המכונית האדומה הנהגה במהירות מופזרת, לא הבחינה בו.

בום. צרחת כאב חדה ומיד אחרייה צרחות פחד ואימה.

"ג׳ק!!" מיה צרחה וזרקה את תיק היד האפור שלה על הריצפה ורצה לעברו של אחיה השוכב על הכביש.
"קום!" צעקה בשעה שרצתי אחרייה, כמה שניות לאחר שהתאשתתי.
היא נפלה על ברכייה לצידו.
"נו כבר! קום!" ניערה את גופו השוכב ומדמם, מרוב דם היה אפשר לחשוב שזה הכביש שמדמם, וג׳ק רק נקלע לסיטואציה.