"אנה, לאט לאט אנחנו מתקדמות אל הדלת, אוקיי?" לחשתי כשראיתי את הפאניקה בעייניה.
מאוחר מדי, הכלב נבח וזה הספיק, אנה רצה בפאניקה והיסטריה אל הצד השני של הדלת, הכלב החל לרדוף אחריינו ורצתי גם אני.
"תעלי לשולחן!" צעקתי וטיפסנו שתינו לשולחן האוכל שבחצר, הכלב נבח בקרקע כאילו מחכה לטרוף אותנו חיות ונושמות.
"את מפחדת?" שאלה אנה בשקט "לא, פשוט אני לא אתן לך למות לבד" חייכתי וחיבקתי אותה
"מה אתה אומר על זה, אה כלב?!" התגרתה בכלב, בתגובה הוא נבח עליה והיא נבהלה ולקחה צעד אחורה "אנחנו נמות פה" התייאשה "והשמש הזאת חמה מדי" ציינה וצחקתי "גם כשאת עומדת למות, יש לך תלונות, אין דברים כאלה" התחזק צחוקי.
"דיאנה!!!" צרחנו יחד כשהבחנו בה מנקה את המטבח, מהקיר זכוכית השקוף, "היא עם אוזניות" אמרה אנה כשהבחינה בהן, לאחר כמה שניות גם אני הבחנתי באוזניות הלבנות שבאוזנייה
"אוקיי, אבל אל תדאגי, לא נמות פה" ניסיתי להישמע אופטימית לאור ההיסטריה שאנה שהתה בה
"מתי את חושבת שהבנים ישחררו אותנו?" שאלה בשקט, מנסה לשנות נושא "מה זה קשור עכשיו?" הערתי
"פשוט הם מחכים שכריסטיאן יתחנן לשחרר אותנו ושתינו יודעות שזה לא יקרה" אמרה "זה כמו שאמרת, שמור את אוייבך קרוב" הנחתי יד על כתפה בניחום
"אנחנו נגלה מה ואיך הם מתכננים להשיג את הדיסק און קי או איך למצוא אותנו, ואז נראה איך נצא מכאן" הסברתי והיא הנהנה.
הכלב שוב נבח, מאין רומז לנו שלאלוהים תוכניות אחרות.
"הו שקט, לא משנה כמה תנבח לא נרד מכאן" גערה בו אנה "בריאן וליאו כלכך יהרגו אותנו" נאנחה
"פשוט נחכה שהכלב ילך, נרוץ הביתה ונחליף בגדים מהר, אף אחד לא ידע. חוץ מזה, יש לבריאן חולצה מגניבה בארון ששמתי עלייה עין" קרצתי
"מאוחר מדי." קולו הזועם של ליאו נשמע מאחוריינו.
הנחתי בשקט כי הגיעו מהשער מאחוריי גבי
"אם פשוט נחכה בשקט, אולי הוא ילך" לחשה אנה בתיקווה בלי להסתובב
"אני לא חושב" הפעם קולו של בריאן נשמע.
ברור, בעיות באות בצרורות.
"למה עליהם אתה לא נובח?!" הנחתי ידיי על מותניי ונזפתי בכלב הגדול "כי אנחנו מאכילים אותו. הכלב הקטן שלכן בסלון" אמר בריאן והחלטנו להסתובב אליהם לאט עם עיינים עצומות, מתפללות שהם לא באמת שם.
"לא משנה אם תעצמו עיינים, אנחנו עדיין כאן" נאנח ליאו בחוסר סבלנות "למה בכל פעם שאנחנו רואים אתכן, אתן לבושות פחות?" שאל בריאן ופקחתי עיינים יחד עם אנה "יש לך איזה בעיה עם ההלבשה התחתונה שלי? מה לעשות שבגדי ים לא היו איתנו כשחטפתם אותנו?" שילבה אנה את ידייה בכעס
"אנחנו כלכך לא נכנסים לזה" שילב ידיו גם כמחקה אותה.
הכלב עבר לצידו השני של השולחן ונבח בקולניות עליי ועל אנה "אוי תסתום כבר" גלגלתי עיינים אך המשיך לנבוח.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Romansאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
