Keep breathing//להמשיך לנשום

part 5.0

Part: 40/ פניי כנגד פניו
------------------------&----------------------------

להפתעתי, ליאו נישק אותי בחזרה, הנשיקה התעמקה, ידייו התמקמו במותניי בשעה שידיי בצווארו.
לא הצלחתי לחשוב או להרגיש משהו בקשר לנשיקה, רק דמיינתי את פנייה של מיה. כניראה בגלל המחשבות עלייה הרגשתי שאני מנשקת איזו בובה ולא את החוטף שלי.

כחכוח רקע נשמע, ניתקתי את הנשיקה כדי להביט במיה שפנייה הביעו כעס וקינאה "זה" חיבקתי את ליאו חזק, ממש כמו בובת דובי ענקית "שלי" המשכתי בעודו כמעט נחנק מחיבוקי, למרות שהחזיר לי חיבוק גדול משלו "אז תפסי מרחק לפני שאני תופסת לך בשיערות" הבהרתי. תפסתי את פניו של ליאו והנחתי נשיקה קצרה ואחרונה בהחלט על שפתיו.
"עכשיו, לכי כבר, את לא מבינה שאת מפריעה לנו?" נישקתי אותו שוב בסערה.
טוב, הפעם זאת האחרונה, נשבעת!

"אני אפילו לא אטרח לשאול" התנתק משפתיי והביט על שתינו בחצי אנחה חצי חיוך.
"מיה, תלכי בבקשה למשרד שלי, תכף אבוא לדבר איתך על העבודה" ביקש ברוגע בעוד ידיו אוחזות במותניי.
כמו פודל, היא הנהנה ועלתה אל המשרד.

"כלבה קטנה" מלמלתי והבטתי בהליכתה המאומצת אל תוך המשרד, למרות שליאו כלל לא הביט בה.
"תשמרי על הפה שלך" נזף ברצינות והתרחק מגופי כדי להישען על האי מטבח שמאחוריו ולשתות כוס מים.
"לא רוצה" השבתי בזעף "לא שאלתי אותך" ציין "ואני לא שאלתי אותך מה להגיד או לעשות" נעצתי מבט בפניו שאט אט מביעות כעס וחוסר סבלנות, בעיקר אליי.
ירדתי בקפיצה מהשיש אל הריצפה הקרה בכוונה ללכת חזרה אל סט הצילומים, אך ידו של ליאו עצרה בי בחוצפה.
"זה שאין לך כבוד, את זה אני כבר קיבלתי. אבל אותי את תכבדי בין אם תרצי ובין אם לא. עם המשחק הקטן שלך זרמתי, אבל במקרה שנכנסת עמוק מדי למשחק הקטן שלך, קבלי עידכון; את עדיין חטופה. " לחש לאוזניי והידק אחיזתו במרפקי.

רגלי השמאלית קיפצה בכעס, בעוד גרוני רצה לצרוח מילות גנאי המופנות לאחד והיחיד, ליאו סמית׳.

אבל לשאר הגוף הייתה תוכנית אחרת, משכתי חזרה את ידי מידו בגסות וחטפתי משולחן השיש הקטן את כוס המים של ליאו "אם אתה כל כך אוהב לעדכן, תעדכן אותי אם המים מספיק קרים" סיננתי מבין שיניי ושפכתי על חולצתו את תכולת הכוס והמשכתי ללכת אל החצר, לעומת זאת, ליאו נשאר לעמוד שם.

"מצטערת, אני לא מצטלמת היום" דחפתי לאחת מאנשי הצוות את אותה כוס מים ארורה והתקדמתי אל עבר אנה, שהצטלמה באושר ופוזות משונות ומצחיקות.
"מזאת אומרת?" נלחצה אותה אחת, בעלת שיער אדום ועיינים כחולות.
"זאת אומרת שאני לא רוצה להצטלם! באיזה שפה עוד להגיד לך את זה?!" צעקתי כשגבי מופנה אלייה "זה היה כל כך צפוי שהרגע הזה יגיע" נאנחה אנה
"קדימה, להתקפל, נתראה שבוע הבא לשעתיים נוספות או עד שקימברלי תחטוף שוב את הסעיף בגלל אלוהים יודע מה!" לבשה את החלוק שלה בלי להביט באיש, אך דרוש רק מבט חטוף כדי לראות כמה היא כועסת ומאוכזבת.