Part: 6.7/ תאונת מילים
------------------------&--------------------
"הוא לא ירד לאכול ארוחת בוקר" ציינה כמאשימה דיאנה כשהבטתי מהסלון במדרגות הבית.
"והילדים?" חזרתי להביט בטלווזיה, כלל לא הבחנתי שהסרט נגמר.
"בבתי הספר וסופיה ישנה." תשובתיה של דיאנה קצרות וקרירות.
"את כועסת עליי?" הבטתי בה כשניקתה בכעס את הכיריים "אני פשוט לא מבינה אותך. חודשים, חודשים שהוא מגן עלייך כמו מטורף, את אוהבת אותו, הוא סוף סוף מסוגל בכלל לאהוב וכל מה שיש להגיד בהצעת הנישואין זה שאת לא בטוחה?" נזפה בכעס וארס.
אנה נכנסה בדלת הבית יחד עם בריאן
"בוקר טוב" חייכתי לעברה "בוקר." חייכה בעליצות "קרה משהו?" נעלבתי מהצביעות בפנייה "חוץ מזה שאני רואה אותך עכשיו?" כיווצה גבותיה בכעס והלם "סליחה?" פערתי עייני בהפתעה "לא מותק, הפעם לא אסלח. קדימה בריאן, בסטי מחכה לי" גלגלה עייניה ומשכה את בריאן המבולבל אל אחד מחדרי הבית התחתונים.
"למה כולם שונאים אותי היום?" שאלתי בהלם מוחלט "בואי נראה; סירבת להצעת נישואין, הזנחת את החברה הכי טובה שלך, הילדים כבר לא רואים אותך, ובפעם הבאה שאת לא רוצה לאכול את האוכל שלי פשוט תגידי, לזרוק אותו ואת שעות העבודה שלי לא יהפכו אותו לטעים." לרגע חששתי שתירוק עליי או תזרוק עליי סיר. מעולם לא ראיתי את דיאנה ככה.
"מתי זרקתי את האוכל שלך? אני תמיד אוכלת הכול ושוטפת יחד איתך את הכלים, אתמול זה היה!" נבהלתי מההתקפות
"ואת הילדים לא הצלחתי לראות כי כפי ששמת לב קורה הרבה עם ליאו ולגביי אנה אני דיי בטוחה שהיא מצאה בסטי חדשה"
"אז הבסטי שלה סיפרה לי שאמרת לה שהאוכל שלי מגעיל ואת מעדיפה לאכול מקדונלדס" הסבירה.
"ומתי בדיוק הזנזונת הייתה פה?" נעמדתי באיטיות ואיפוק, כמו נמרה רגע לפני קפיצה לטרף.
"היא הגיעה מאוחר בלילה אתמול, ממש כשעלית לישון בחדר אורחים." היא צודקת, ישנתי הלילה בחדר אורחים מהפחד שאתקל בליאו ובאמת שמעתי רעש אבל חשבתי שזה אחד מאנשי הבית, לא מהאויב.
"היא תפתה את ליאו!" התפרצתי בבהלה ואחזתי בפצע השורף
"אז פתאום אכפת לך, אה?" הניחה ידיה על מותניה כמו איזו סבתא.
"בטח שאכפת לי, ליאו שלי ומיה מוזמנת לחפש לה מישהו אחר לרייר עליו הכלבה הקטנה הזאת. למה לליאו אין עמוד שידרה לסרב לה? זה הכול בגללך, למה לא גידלת אותו ככה שיגיד לא לבנות?!" תפסתי בשיערי בהיסטריה
"למען השם, הוא שתי קומות מעלייך ואני כמעט בטוחה שמיה באה רק כדי לקחת דפים לעבודה. ואם ליאו כל כך חשוב לך, לכי תבקשי סליחה ותביאו לי ילדים קטנים כבר!" דרשה.
"תתכונני לעשות בביביסטר" קרצתי ורצתי במדרגות אל חדר השינה שלי ושל ליאו.
"ליאו" פתחתי את הדלת בתנופה והתנשפתי לרגע מהריצה. הוא שכב שם מכוסה בשמיכה עד ראשו בצד השמאלי של המיטה "אני מצטערת על אתמול, פשוט פחדתי מכל זה, שפתאום תתחרט ותלך או ש-" השמיכה זזה, אבל מצדה הימיני.
ואז שוב, מצידה השמאלי.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Roman d'amourאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
