Part: 38/ הברק והרעם
--------------------------&--------------------------
"זה גם לא הזמן לשחק בעבריינים" ניסיתי לדחוף את גופו הקשיח מגופי, אך ללא הצלחה. הוא הצמיד אותי לגופו ותפס בידי בצורה מכאיבה.
"אני מכיר אותך" קבע "לא הייתי רוצה להכיר מישהו כמוך" השפלתי מבט, מהפחד שיסתכל לי בעיינים ויזהה אותי.
הגג פתוח אל אוויר הלילה, שום מעקה לא יעצור בי מליפול אם ליאו יחליט כך.
"תעמדי שם" דרש ודחף אותי אל שאר הבנות. "זה לא אצלן" אמרתי בעודי מרימה ידיים לאט לאט, בזמן שהוא מכוון שניי אקדחים, לכיווני בלבד, במרחק מטרים ספורים מגופי שפונה עם גבו אל קצה הגג.
"מה?" שאל בהיסוס "הדיסק און קי שאתה מחפש, זה לא אצלן." הסברתי בעדינות
"מאיפה לך שזה מה שאני מחפש?" גיחך בהכחשה "נו באמת, שמעתן שלנערות יש שיער חום ושיער בלונדיני אז החלטתם להרוג כל אחת עם שיער כזה? מגוחכים" גלגלתי עיינים בזלזול.
ליאו התקרב לאט לאט לעברי, לא מזיז את מטרת האקדח במילימטר, הלב שלי.
הלכתי צעד אחורה בעודו מתקרב אליי בחיוך זחוח וזומם.
עוד צעד, עוד צעד, עד שהרגשתי שהגעתי לקצה הגג, בצעד הבא אפול לקרקע הרחוקה.
ליאו דחק אותי לפינה, פשוטו כמשמעו.
"פגשתי אותך כבר" הצהיר בביטחון
"בטח חלמת עליי" ניסיתי להתחצף, אבל הלב שלי פעם במהירות, שיכבת זיעה דקה התווצרה בגבי ופניי.
ליאו צקצק בלשונו, כאילו יודע מי אני, מה הסוד שלי ומאיפה באתי.
"את הנערה שהייתה בזירת הרצח של אבא שלי. רק ש.. מאז הרצח עצמו אני לא ממש זוכר משהו." החליט בקול מלא ביטחון.
"תמיד נחמד להיזכר ברגעים יפים" חייכתי בציניות.
"אל תתחצפי" אחז במותניי ומשך אותי לגופו בחוזקה.
שמלת הכלה הטיפשית שלי התעופפה ברוח, כאילו מנסה לברוח יחד איתה.
"הדיסק און קי אצלה?" שאל בריאן בעודו מכוון אקדח אל שאר הבנות.
"תעני לשאלה שלו" ביקש ליאו בחיוך מתנשא "לא" עניתי בקרירות לאחר שניות
"אל תיגע בי" דרשתי כשמגע ידו בגבי הפך נוח מידי, חמים ונעים מידי.
חיוכו התנשא יותר, כמנצח בקרב אבוד מראש.
ידו ליטפה מעט את גבי, עולה יורדת, מתגרה בצמרמורת הקלה שחלפה בגופי.
"למה לי?" לחש בהתגרות, בעודו מכוון את האקדח השחור כמוות לראשי בעזרת ידו השמאלית, כשידו הימינית בגבי.
"יש לך חברה" הזכרתי, מגעו פסק.
"מקנאה בה?" התנשא
"מרחמת עלייה, היא הפכה לנקודת תורפה שלך." גיחכתי "מי תצליח לסבול בן אדם כמוך? בטח היא איתך כי אין לה ברירה!" הטחתי בכעס, שתיקתו נתנה לי אישור מספק כדי להמשיך.
"אני לא אתפלא אם היא שונאת אותך, או מספיק משוגעת כדי להרגיש אלייך משהו." לחשתי בארס "נשמע שאת מכירה אותה טוב" חיוכו לא נמוג, מבטו נראה כאילו כל יודע.
"אם היא משוגעת, אז המשוגעת שלי. וסמכי עליי, אני האחרון שאתן למישהו לפגוע בנקודת תורפה שלי." חתם בכך את השיחה.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Romanceאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
