Keep breathing//להמשיך לנשום

part 2.3

Part: 14/ הכללים של דרקולה
------------------------&----------------------------
"לנצח תחיי ככה, לנצח תברחי כמו פחדנית!" קולה נשמע תקיף ונוזף, לראשונה שקולה של אימי נשמע ככה.
"אני יודעת מה אני עושה!" החזרתי
"את לא יודעת! את אף פעם לא ידעת,
הרי מה כבר יודעת ילדה בת 18, שלא עבדה יום בחיים שלה?" קולו של אבי נשמע
"תתעוררי כבר על החיים שלך, את לא יותר מפחדנית."
"תתעוררי, תתעוררי, תתעוררי."
-
הזדקפתי בנשימה עמוקה במיטה של בריאן, אני עדיין חטופה, אמא שלי ואבא שלי מתים, אני נושמת.

"התעוררת כבר? יופי" ליאו נעמד לצד המיטה, לפני שהספקתי להתרכז במה שאמר, הוא משך בשיערי וגרר אותי בכוח מהמיטה "מה אתה עושה חתיכת אידיוט?!" צעקתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו.
הוא משך אותי לחיקו
"מה שהייתי צריך לעשות קודם"
לחש לאוזניי בקול מאיים.

"תעזוב לי את השיער!" צרחתי כשדחף אותי במדרגות אל עבר הסלון בזמן שהוא אוחז בשורשי שיער בכאב.
הוא דחף אותי לספה הגדולה ששם ישבה אנה עם מבט מלא שינאה המופנה אל בריאן שהביט בה חזרה בקרירות.

"הדברים משתנים מעכשיו.." התחיל להגיד ליאו אך קטעתי אותו "בטח שהם משתנים! הקרקפת שלי השתנתה! בוא אני אמשוך לך בשיער ותספר לי כמה כואב לך!" זעמתי ואחזתי בראשי בניסיון להרגיע את הכאב.

"תסתמי" סינן מבין שיניו בלי להתעמק בדבריי "אני לא יודע אם שמעתן, זה גם לא מעניין אותי. אבל ניק, אבא שלי, מנהיג העולם התחתון נפטר אתמול." אמר ליאו בקרירות.
בטח שאני יודעת, הייתי שם.
חוץ מזה, הוא אשם! אם הוא לא היה רודף אחריי כל זה לא היה קורה.

"ואיך זה קשור לדרך החדשה שהערת אותי בה" אמרתי בגלגול עיינים.
ליאו משך בידיי בחוזקה מה שגרם לי לעמוד מולו והוא אחז באחוריי לחיי, מקרב את אוזניי אליו בכאב.

"דבר ראשון, את לא מגלגלת אליי עיינים. דבר שני, עכשיו אני מנהיג את העולם התחתון והגיע הזמן שתכבדי אותי קצת" לחש מספיק חזק כדי שגם אנה תשמע.

הייתי צריכה לתת לקרב הדמים הזה להתחיל ולתת למישהו להרוג אותו שם.
בדיוק כמו את אבא שלו.

"מה אנחנו אשמות?" ניסיתי להתרחק ממנו ללא הצלחה.
"כריסטיאן היה זה שהרג אותו. אבא שלכן." אמר בריאן

"כמה מצחיק זה, שלאט לאט הוא מפיל את כולכם" גיכחתי והסתכלתי אל תוך עייניו של ליאו, אל תוך העיינים שמזכירות לילה חסר כוכבים.

"תהיי ספציפית" דרש בזעם
"אני לא צריכה להיות ספציפית בשביל להתפלל ליום שבו יגיע התור שלך" ירקתי בשקט לעברו.

"אני כבר לא יכל לחכות לזה" לחש והניח נשיקה קלה על הלחי שלי.
נשיקה המזכירה נשיקתו של נחש, קרה ומלאת ארס.

"חתיכת דרקולה" סיננתי מבין שיניי ודחפתי אותו ממני, באותו רגע אחז בידי וסובב אותה מעט, מה שגרם לי לרגע להתאנק בכאב.
"עזוב אותה, זה מכאיב לה!" יצאה אנה להגנתי "תשתקי" אמר בריאן ומנע ממנה לקום מהספה
"הכללים החדשים הם כאלה" אמר ליאו ודחף אותי לספה בגסות.