Part: 23/ כניראה שחלומות מתגשמים
--------------------------&--------------------------
קרני אור חדרו לעייני, מכריחות אותי לפקוח אותן, מתחתי ידיי כתגובה לשינה מספקת. רגע, היד שלי השתחררה?
הבטתי סביבי, אני עוד בחדר של ליאו על מיטתו, ידו מונחת על מותניי בזמן שהוא שוכב מאחוריי. וידיי, משוחררות מכל חוטף, הללויה! ניסיתי להוזיז את ידו של ליאו ממני, כדי לצאת מהחדר בלי שיתעורר.
"תעזבי את זה, זה שלי" צעקות נשמעו מלמטה "ליאו, קום" ניערתי את גופו כדי שיתעורר. אני לא בנויה לפתור ויכוחים על הבוקר, אני בנויה כדי ליצור אותם. "ממ?" מלמל בקול מחוספס "משהו קורה למטה" התעקשתי על כך שיקום, אך הוא הוזיז ידו ממנו, רומז לי ללכת לבד.
צרחה נשמעה, מיד אחריה קול התנפצות של משהו. ליאו פקח עיניו וקם במהירות מהמיטה, אני אחריו.
ליאו עצר רגע במדרגות, חוסם את מעברי גם ומחכה לראות את מה שקורה בסלון "תאמין לי חוצפן קטן, הכד הבא לא יתנפץ על הקיר!" איימי צרחה על תומי המבוהל, רסיסי הזכוכית שלידו מעידות כי איימי ניפצה כד "תזוז לי מהדרך!" דרשתי מליאו, לאחר שנייה בערך שלא הגיב לדבריי, דחפתי אותו מדרכי וירדתי בריצה אל הסלון "תורידי את הטון שלך כשאת מדברת אליו" צעקתי על איימי שהופתעה לראות אותי, תומי רץ וחיבק אותי בהתגוננות מפני הכלבה הזאת.
"אל תשחקי אותה שה טהור, קדימה, ספרי לו מי את ומה את באמת עושה כאן" אמרה בכעס "זה לא עינינך" נעצתי בה מבט מאיים "ספרי לו שאת סך הכול חטופה, לא יותר מתוצאת נקמה של ליאו. מופע בידור זול ויומי" צחקה ברשעות "צאי לי מהבית" קולו של ליאו נשמע, קר ומאיים, כיאה למנהיג העולם התחתון. "מה?" שאלה בתמימות, מחזירה את מסיכת הטוב שלה לפניה. "את באמת לא שומעת טוב? לחזור על מה שאמרתי?" שאל באכזריות. פנייה השתנו חזרה למבט הכלבה שלה "זה לא נגמר כאן, סינדרלה" סיננה בשקט לעברי, כך שאני היחידה ששמעה בזמן שיצאה מהבית, מושפלת כמו שמגיע לה.
"תגיד שזה לא נכון, שהיא שיקרה" דרש תומי כשרץ לאחיו בדמעות "תגיד לי שקים לא עוד סתם חטופה שלך, הבטחת לי שתפסיק להכיר לי אותם, כדי שאפסיק להיקשר ולהיפגע בכל פעם שאתה רוצח או משחרר אותם" צרח על אחיו אובד העצות.
"היא שיקרה תומי, אני כאן כדי לעזור לדיאנה יחד עם אנה." אמרתי נכנעת לקול הבכי שלו בזמן שהבטתי בריצפה, מתביישת בשקר שלי אל ילד בן שבע.
"אבל היא לא שיקרה שמבחינת ליאו, אני סתם מופע בידור זול. עכשיו סילחו לי, הבטחתי לבן שנצא לבריכה" ישרתי מבטי אל ליאו, כשפניו לובשות מבט אטום, לא מסוגל אפילו להגיד תודה.
"תבטיחי לי שלא תעזבי, לא משנה כמה מעצבן ליאו" התחנן וחיבק אותי בפחד שאעזוב "תומי.." התכופפתי אליו בניסיון להסביר לו שאני מתה לעוף מכאן "אל תעזבי, אל תשאירי אותי לבד" חיבק אותי חזק יותר "אני מבטיחה" לחשתי, עוד שקר נוסף.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Storie d'amoreאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
