Part: 34/ ?את
-----------------------&-----------------------------
"שיהיה לך ברור, אני לא הולכת לנהל איתך שום שיחה במהלך כל היום הזה, הבנת? אנחנו קונים בגדים והולכים לאכול עם אנה ובריאן" חידדתי את התוכנית הקרובה
"גם לא התכוונתי לנהל איתך איזה שיחה, אל תדאגי, פרינסס" התגרה בחזרה.
"תביאי לי את החולצה הזאת בלבן, הג׳ינס הזה בבהיר. לא, יודעת מה? תביאי לי שלושה ג׳ינסים, שניים בהירים ואחד כהה."
ליאו ישב בפינת החנות יחד עם לוסי והם צפו בי קונה כמה שיותר, רק כדי לעצבן את ליאו, בזמן שהשומרים מחכים בחוץ.
כלומר, מתייבשים בחוץ.
"תביאי לה גם סוודר תואם, כי היא לא תצא עם החזייה הזאת" אמר בלי להביט כלל במוכרת או בי, אלה בפלאפון שלו ושיחק באוזניית הבלוטוס הלבנה שלו.
"זאת ממש לא חזייה, זאת גופייה ולא לובשים אותה עם סוודר" אמרתי בכעס
"לוסי, תשאלי את חברה שלך למה היא מנהלת איתי שיחה" פנה בילדותיות ללוסי המצחקקת "יודעת מה? אני רוצה עוד שני חולצות" אמרתי למוכרת המבולבלת ומעט מפוחדת.
"תביאי לה שלוש" השיב.
כניראה שלחסל את כרטיס האשראי שלו לא הייתה תוכנית מתוחכמת במיוחד..
"ואני לא מודדת, אין לי כוח" ציינתי באנחה
"אין בעיה" אמר ונעמד על רגליו במאין מתיחת גוף עייפה "אה! פנית אליי!" קראתי בילדותיות "אני אהיה שם מחר בערב" המשיך ולחץ לחיצה מהירה על אוזנו ומשך את עייני אל אוזניית הבלוטוס הלבנה...
"מזל זה לא הצד החזק שלך, אה?" התפקעה לוסי מצחוק והחזיקה בבטנה כדי להמשיך זאת.
"פשוט בואי נלך לקנות לך בגדים" נאנחתי בייאוש.
"תפסיקי לרוץ, את תפלי עם כל השקיות האלה!" קראתי לאחר שעתיים כשיצאנו ממרבית חנויות הקניון והתחלנו להתקדם אל המסעדה המרכזית, בה מחכים לנו אנה ובריאן.
"תפסיקי להיות עקשנית כל כך, השומרים יכולים להחזיק לך את כל השקיות" רטן ליאו כשכמעט מעדתי מרוב שקיות, בערך שתיים עשרה.
"אני לא צריכה בל בוי, אני מסתדרת לבד" הזעפתי פנים "אז את צריכה להסביר לי למה את כועסת עליי" קבע
"אני לא צריכה כלום. פשוט תפוס ממני מרחק, אני חטופה שלך זה נכון, אבל אני לא קשורה אלייך בדבק. לא רוצה לראות אותך, לא רוצה לשמוע אותך, כל פעם שתרצה ממני משהו תבקש מאחד השפוטים שלך, כדי שחלילה לא תזיז אצבע בשבילי" דרשתי בקרירות.
ברגע אחד הוא חטף את השקיות מידיי, דחף אותן לאיזה שומר אקראי ותפס בידיי.
"עד מתי תתנהגי כאילו את סובלת? את אולי חטופה אבל לא רע לך, את 'על הנייר' חטופה, אבל פיזית בקניון כשהחברה הכי טובה שלך באיזה מסעדה ואת עם איזה עשר שקיות, אז אל תעשי לי פרצופים כאילו את באיזה עונש" ספק לחש ספק צעק כשהביט אל תוך עייני עם מעט כעס, טוב, הרבה כעס.
"לעמוד ליידך זה עונש! קח את השקיות, אני לא צריכה אותן!" דחפתי אותו ממני והמשכתי ללכת קדימה, בידיעה שהוא מתקדם לעבריי.
"תעזוב אותי בשקט, ליאו." סיננתי בין שיניי אך ידעתי שהוא שומע.
המשכתי ללכת יותר מהר, כמה שיותר רחוק מליאו סמית׳.
מרוב כעס לא שמתי לב והתנגשתי באדם אקראי.
"סליחה" מלמלתי ושיפשפתי את מצחי שחטף מכה קלה.
האדם הסתובב להביט בי בחיוך עדין ומצטער.
רק רגע, לא... אין מצב, זה לא יכול להיות!
"את?" לחשתי בדפיקות לב מואצות.
----
כמה קצר הפרק? מאוד.
מתי יעלה פרק נוסף? עוד היום אבל אין לי שעה ספציפית, אשתדל חהעלות כשיהו שבע הצבעות.
כמה אני אוהבת אתכם? כמה שהפרק קצר.
G❤️
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Storie d'amoreאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
