Part: 6.3/ תגידי כן, את בכל מקרה שלי
----------------------&----------------------
"לא." התרחקתי בהיסוס "כן." משך במותניי חזרה אליו והמשיך לנשק אותי ברכות וכוונה.
כלוב הזהב מצטמצם, כבר לא נותר בו מקום.
ליאו, הוא הנכד של האישה הזקנה, האם הוא מודע לזה?
התרחקתי מהנשיקה והבטתי בעיניו, עיניו הכהות המגלות סודות רבים ממספר הכוכבים ודם רב מחמשת האוקיינוסים גם יחד.
אני חייבת לגלות את האמת.
למה אבא שלי בגד בניק ועבד עם כריסטיאן אם הוא זה שרצה לפגוע בי?
למה ליאו מגן עליי?
מה סבתא של ליאו עושה במדריד?
"מה קרה?" שאל ליאו בדאגה.
רעשי הרקע הפכו חזקים לפתע, השפה הספרדית התבלטה מעל הכל.
כבר הייתי כאן, אני וההורים שלי ביקרנו במדריד כל שנה, לפעמים אפילו פעמיים בשנה,
אבא שלי היה גר כאן בילדותו, כמה רחובות מכאן היה הבית שבו נולד.
כאב הראש הכה בבום.
צעד אחורה, מלא בפחד.
צעד נוסף, בצעד השלישי התחלתי לרוץ אל מחוץ למועדון.
"לאן את בורחת?" רץ אחריי ליאו.
'אני לא יודעת' צעקתי בראשי 'אני נשבעת שאני לא יודעת'
הרחוב רחב מהרגיל, אך שומם מאדם.
יכולתי כבר לראות בזכרוני את הדרך אל הבית הישן של אבא, המקום בו ביקרנו תמיד.
"קימברלי!" צעק ליאו "תיפסו אותה!" קרא לשומרים הקבועים המלווים אותו, אלה שהפעם חיכו מחוץ למועדון.
הבניינים גבוהים, אם אביט מעלה, אל הקצה, אפול אחורה.
במשך שנים, הסקרנות ניצחה- בכל פעם שעברנו כאן, הבטתי מעלה ונפלתי אחורה.
אבא שלי כבר התרגל ונהג לתפוס אותי רגע לפני הנפילה.
הפעם לא אפול, הפעם לא יהיה מי שיחזיק.
הרחוב עוד ארוך, בלי פניות, הרגליים כבר נותנות אותותיהן- עקבים ארורים.
אני כל כך רוצה ליפול ברחוב החשוך.
"קים!" המשיך ליאו לצעוק, המשכתי לרוץ.
ואז עצרתי, לאחר כמה מטרים.
אין לי כבר כוח לרוץ, אין לי כבר חשק לרוץ.
כפות הרגליים פעמו מרוב כאב, ומרוב פעימות מואצות, הלב שלי כבר כאב ושרף.
בתוך כמה שניות שומר אחד תפס בכתפי
"עזוב אותה." דרש ליאו, החליף את השומר ותפס בידי.
"לאן את חושבת שאת בורחת? בשביל זה רצית להגיע למדריד? כדי לברוח?" דרש לדעת "אמרנו שאין עלינו תגיות, אתה לא חוטף ואני לא חטופה, אז טכנית לא ברחתי לשום מקום- טכנית אין לי ממה לברוח."
זרקתי חיוך קטן מבין השפתיים.
"אני כבר לא מאמין לך." לחש לאוזניי
"גם אני לא." החזרתי בשקט.
"לאן ניסית לרוץ?" שאל והביט קדימה אל המשך הרחוב הריק "מה יש שם?" דרש לדעת "אין שם כלום, הייתי צריכה אוויר" הסברתי בלחישה.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Romansאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
