Part: 42/ התיקייה שמיינה והמשפחה שנרצחה
--------------------------&--------------------------
"אני עולה לחדר" ציינתי כשנכנסנו לבית השקט, כניראה כולם ישנים.
"את לא עולה לשום חדר. את כרגע מדברת איתי" אמר ליאו בכעס
"מי קבע?" התגרתי "אני קבעתי" הטיח ידו בשולחן האוכל, גורם לבהלה קלה בגופי ולשולחן עצמו לרטוט.
"אני לא מבין אותך. אני באמת לא מבין אותך. את ילדותית ועקשנית ברמות חדשות! החוסר אחראיות שלך עובר כל גבול!" נזף בצעקות ומשך בשיערו.
"אני לא ילדותית!" התגוננתי חזרה
"את ילדותית וחסרת אחראיות! ידעת שאסור לך לצאת כי זה מסוכן ובכל זאת יצאת!" צעק ודחף כיסא, לאחר התנודדות קלה הכיסא נפל לריצפה.
"לא ידעתי שאסור לי" שילבתי ידיים בתמימות "ידעת שחושבים שנפרדנו ומשפחות הפשע הגדולות בעולם רודפות אחרייך, את באמת צריכה שיגידו לך אסור?!" התחרפן בכעס וייאוש.
"לא, זה פשוט ש..." השפלתי מבט כשהבנתי מה עשיתי, או מה כמעט נגרם.
"ואם לא הייתי שם? אם לא הייתי מנחש שאת תמצאי דרך להסתבך כמו תמיד? מה היית עושה? מזיינת להם תמוח עד שיברחו ממך? הו, יש לי רעיון טוב יותר, מזיינת אותם עד שיוותרו לך!"
עייני נפערו, תמיד סבלתי את חוסר הכבוד שלו אליי, אבל עכשיו, כשהוא צועק את זה בכעס ומשפיל אותי עד אפר, הוא כבר עבר כל גבול.
"הייתי מסתדרת!" צעקתי גם, בלי להתחשב באנשים הישנים. "תקשיבי לי טוב, קימברלי, מעכשיו את לא זזה לשום מקום בלי שומר או בלעדיי, אני ברור?" הפנה אליי אצבע מורה.
"מה אכפת לך בכלל? אני סך הכול החטופה שלך" ירקתי בכעס ונעצתי בו מבט בוחן "אם יצליחו להרוג אותך, זה כאילו ניצחו אותי. ואני לא מתכוון לרדוף אחרייך לכל מקום ולנסות בכל פעם מחדש להציל את התחת שלך." לחש בזעם שלא גווע.
"אני ברור?" חזר על השאלה של קודם.
"ברור כשמש" ירקתי בארס ועליתי לחדר, לא שוכחת לדחוף כיסא בכעס, סתם בשביל הדרמה.
רגע לפני שפתחתי את דלת החדר, נזכרתי שאנה ישנה שם.
ממש לא במצב רוח שלי לישון איתה עכשיו.
ועם ליאו? ממש לא.
שני חדרים ימינה, זה החדר של לוסי, בן ותומי.
לאחר כמה שניות של מחשבה, החלטתי להיכנס אל החדר המלא משחקים, טלוויזיה גדולה, מיטה ענקית במרכז החדר ומיטת קומתיים לצידה.
תומי ובן ישנו במיטת הקומתיים, כשתומי בקומה העליונה.
לוסי התכרבלה במיטה הגדולה ממנה פי כמה וכמה.
נשכבתי לצידה והתכסתי בפוך החמים.
קרני השמש שבקעו מהחלון סינוורו את עייני, המיטה ריקה, החדר ריק.
הילדים התעוררו כניראה מזמן.
"ליאו אמר שלא נעיר אותך כי כשאת ישנה את לא עושה בעיות" נכנסו בן ותומי אל החדר "מה? אני ממש לא גורמת לבעיות" נעלבתי בקול ישנוני "את עומדת לגרום" עיקם תומי את אפו
"למה שאעשה זאת?" התיישבתי על המיטה. "קים! האישה הרעה מהקניון עוברת לגור כאן!" התפרצה לוסי אל החדר כשחתיכת עיתון בידייה.
"אמרתי לך.." גלגל תומי את עיניו
"אבל היא מגיעה רק עוד יומיים, אז זה בסדר. וחוץ מזה זה רק לכמה ימים" הסביר בן בחיוך
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Romanceאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
