Part: 21/ הקופסא המקוללת
------------------------&----------------------------
למה השם של אבא שלי רשום ברשימת עובדיו של ניק סמית'?! מה לאבא שלי ולעולם הזה?
ולמה אחרי כל מה שקרה כאן, אני לא מופתעת?
דפיקה בדלת נשמעה, הסתרתי את הדף מתחת למיטה והחזרתי את הקופסא למגירה במהירות בשעה שזרקתי את המפתח אל שברי החרסינה בעודי יושבת על הריצפה
"כן?" קראתי והדלת נפתחה "מה שברת הפעם?" בריאן נכנס אל החדר והביט בריצפה, כשקלט את המפתח, פניו הרצינו מעט "למה שברת את זה?" שאל ודרך על המפתח, חושב שכלל לא ראיתי אותו.
"כי חבר שלה מטומטם זה למה." נעמדתי על רגליי "מה אתה רוצה? לצעוק עליי? להרביץ לי?" שאלתי
"בן הכריח אותי להביא לך ארוחת צהריים" רק אז שמתי לב לשקית הנייר שבידו
"אני לא רוצה את האוכל המגעיל שלכם" גלגלתי עיינים "זה המבורגר, בן בחר תוספות. תהני." אמר באיפוק ונשימה עמוקה והניח את השקית על הריצפה.
"דיאנה תכף תגיע כדי להדביק את הפסל הקטן" אמר ולקח את המפתח בשקט ויצא מהחדר.
לאחר כמה שניות, בן ותומי נכנסו אל החדר
"אני לא בטוחה שליאו מרשה לי מבקרים עכשיו. אני לא רוצה שתיסתבכו" אמרתי בזמן שפתחתי את שקית האוכל, טוב בסדר, השתכנעתי, אני אוכל!
"הוא לא ידע" אמר תומי והתיישב על המיטה "יש לזה ריח מהמם, מתי הספקתם לקנות אוכל?" שאלתי
"ליאו קנה את זה לאיימי, ביקשנו מאיימי שתגיד לליאו שגם אנחנו רוצים לאכול ואז ליאו הזמין גם לנו" הסביר בן
"ואז איימי הביאה לנו את השקית" המשיך תומי כשאכלתי ביס ראשון, טעם מוזר עיקצץ לי בלשון "וואו, זה קצת.. אמ.. יש כאן חריף?" השתעלתי מעט "אין מצב, ביקשנו בלי רטבים בכלל, לא ידענו אם את אוהבת" אמר תומי והתקרב אליי
"זה ממש חריף" התשתנקתי והשתעלתי, תומי חטף מידי את ההמבורגר ופתח לראות את תכולתו, ריח חריף וחזק עלה ממנו, יותר נכון, מהכתם רוטב שבאמצע הכריך המבורגר.
"איימי." קבע תומי בכעס "יכול להיות שזה קרה בטעות למוכר, אי אפשר לדעת" אמרתי מבעד להשתעלות "זה הרוטב החריף של דיאנה, כשהייתי קטן טעמתי ממנו ומאז דיאנה שומרת אותו בארונות הגבוהים" התקרב בן "איך אתה יודע שזה זה?" שאלתי מנסה לעצור את השיעולים
"כי רק לרוטב של דיאנה יש צבע כזה, זה בזכות תבלין שהיא מוסיפה" הצביע על כתם הרוטב.
הדלת נפתחה, דיאנה נכנסה לחדר והביטה בנו בשאלה "בריאן אמר לי שמשהו נשבר"
אמרה, הצבעתי בידי על סימני החרסינה, השיעולים לא פסקו.
דיאנה הביטה לרגע במה שהחזיק תומי, בהמבורגר וקולה השתנק
"שוב לקחת את הרוטב שלי?! זה מאוד מסוכן! שופכים טיפה לתוך סיר ענקי! שפכת את זה לקים על האוכל?!" נלחצה וחטפה ממנו את הכריך "אבל זה לא אני! אני מבטיח לך! זאת הייתה איימי! את מאמינה לי, נכון קים?" הביט בי בעיינים מתחננות "בטח שאני מאמינה לך חמוד" חייכתי וסוף סוף השיעולים פסקו.
"בכל מקרה, זה אמור היה להיות האוכל שלכם, אני לא מאמינה שהיא אשכרה ניסתה להרעיל אתכם" אמרתי וחיבקתי את תומי חזק מהמחשבה שהיו אוכלים את האוכל הזה.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Romantizmאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
