Keep breathing//להמשיך לנשום

part 1.2

Part: 3/ לא מאמינה באגדות
-----------------------&-----------------------------

"ג׳וק!! ענק!!" צרחה ורצה לחדר "אוי את שומעת את עצמך לפעמים?! הבהלת אותי!" נזפתי בכעס
"אנחנו עכשיו הולכות לסופר וקונות חומרי ניקוי! אני לא הולכת לישון כפיות עם הג׳וק הזה!" לבשה הלבשה תחתונה, גינס וחולצת טריקו לבנה קצרה.
אנחנו חברות כבר שנים, אין דבר שלא ראינו.

"אבל נורא מאוחר ונסענו שעות!" התבכיינתי "תשני את עם משפחת סופר ג׳וק, אני בטוחה שאמא שלו מתחבאת כאן איפה שהוא" נעלה כפכפים "יודעת מה? תישארי כאן, אני אלך לקנות את חומרי הניקוי בנתיים תכיני אוכל" אמרה שיצאה מהדלת "בעצם, פשוט תשבי כאן. זה מה שחסר לי, למות מאוכל כשכל העולם התחתון רודף אחריינו" תיקנה את עצמה ויצאה מהבית.

"אני לא מבשלת כזה גרוע! המקרה של המרק קרה רק פעם אחת!" צעקתי למרות שלא היה מי שישמע.

סידרתי את שאר התיקים, את הסבונים הנחתי על השידה, הבגדים בארון והחלפתי סדינים למיטה.

לאחר משהו כמו חצי שעה, אנה נכנסה בדלת כשהמון חומרי ניקוי בידייה, כשאני אומרת המון אני מתכוונת לשלושה דליים, חמישה סמרטוטים, שני מגבים, מטאטא, שלושה דליי צבע, אקונומיקה וחומרי ניקוי נוזליים נוספים וחמישה בקבוקי k300

"פתחנו חברת ניקיון ולא ידעתי?" שאלתי כשעזרתי לה להכניס את הערמה לסלון.
"אם אנחנו הולכות לגור כאן, רוצחים רודפים אחרינו, אנחנו הולכות לעבוד במסעדה למרות שרק לפניי שלושה ימים עשיתי לק ג׳ל, לפחות בואי נעשה את זה מסודר." נזפה, צחקתי והתחלנו לסדר את הבית.

כל הלילה טיטאנו, שטפנו וניקינו את הבית, הזריחה החלה כשפיניתי את הרהיטים החלודים מהגינה אל הכביש הראשי, כדי שמשאית הזבל תגיע לפנות אותם.
סוףסוף זה בית שאפשר לחיות בו! עדיין קטן, אך נקי וניחוח של פרחים.
וk300.

אני ואנה נפלנו למיטה כמו אחרי קרב
"אני לא מאמינה שכל הלילה ניקינו וסידרנו. אפילו בבית שלי אני לא עושה את זה" אמרה אנה "כל מה שאני רוצה לעשות עכשיו, זה לישון" אמרתי והתכסתי בשמיכה "בואי פשוט נלך לישון, אני גמורה." אמרה אנה והתכסתה גם בשמיכה, לאחר כמה דקות נרדמנו.

"דיי" נאנחתי כשהרגשתי משהו מלקק את פניי "נו דיי, תן לי לישון" אמרתי כשהבנתי שזה ספייקי, הוא החל לנבוח ולהעיר גם את אנה "תשתיקי את הדבר המצפץ הזה" התלוננה "מה השעה בכלל?" שאלתי את אנה, היא הביטה בפלאפון שלה "עשר וחצי" אמרה והתכסתה חזרה בשמיכה
לרגע שכחתי איפה אנחנו, הייתי בטוחה שאנחנו בבית שלי והכול בסדר, אבל... רק לרגע.

"או מי גאד, קומי! אנחנו מאחרות לראיון עבודה!" ניערתי אותה וקמתי מהמיטה, ספייקי נפל לריצפה ואנה קמה מהמיטה גם
"אני לא מאמינה, ישנו שעתיים" גנחה אנה באכזבה "היה עדיף לישון כפיות עם משפחת סופר ג׳וק" אמרתי כשהחלפתי בגדים לג׳ינס כהה וחולצת טריקו לבנה קצרה.
אנה לבשה ג׳ינס כהה וחולצת וי צהובה.
"תעבירי לי את המשקפי שמש" ביקשתי בזמן שנעלנו נעליים.