Part: 7.1/ פרק אחרון וקיטשי לפנייך, זהירות
----------------------&----------------------
"את יכולה לעשות את זה, אני לידך." חיבק אותי ליאו כשעמדנו מול כל אנשי הבית היושבים בסלון ומצפים לתשובות.
"את בטח רעבה, שאביא לך לאכול?" שאלה דיאנה בדאגה וניגשה לקום מהספה
"לא, זה בסדר. האמת היא שמה שיש לי להגיד קשור אלייך." היא התיישבה בחזרה בנפילה חדה.
"את בהריון??" שאלה בהלם והחזיקה בידה של אנה "שכבתם??" המשיכה אנה
"סוף סוף!" קרא בריאן "למען השם יש כאן ילדים! ולא, אני לא בהריון." נאנחתי
"כרגע." הדגיש ליאו באצבע מורה
"דיאנה, לפני שמונה עשרה וחצי שנים, ילדת, נכון?" שאלתי בשקט והתקרבתי אליה, דמעות בצבצו בעינייה
"זו הייתה לידה שקטה, היא מתה בלידה. למה לך לדבר על זה?" נזפה בכעס על הזכרון הצורם "אבא שלי החליף את הבת המתה שלו, בבת החיה והנושמת שלך. אחותך יודעת הכול." לחשתי על ברכיי מולה
"זה לא יכול להיות, היא מתה, היא לא בכתה בלידה." קמה ממקומה בסלידה
"היום היחיד שבו היא סתמה לרגע." הסביר ליאו בגיחוך קל.
"אבל.." "הו, פשוט תקבלי את זה. סינדרלה היא הבת שלך." האישה הזקנה הופיעה מאחור "איך נכנסת לכאן?" שאלתי בצחקוקים מבעד לדמעות חלושות
"הדלת הייתה פתוחה ולא רציתי לפספס את הסוף הדרמטי." שמטה כתפייה בשעמום ונשענה על הקיר.
"לא.." מלמלה דיאנה בין הדמעות וחיבקה אותי בחוזקה "את.. חונקת.." השתעלתי
"שברירית כמו אבא שלה." הצהירה דיאנה כשהתנתקה מהחיבוק.
"יותר מדי זמן חיכיתי שתדעי את האמת ותפתחי את הדיסק און קי, קדימה!" העירה אנה בחוסר סבלנות "ליאו, השעון זהב הזה שלך, תביא לי אותו." אמר בריאן
"אתה שוב רוצה לענוד אותו? מצאת לך זמן." צחק והסיר את השעון מידו הימינית.
"באמת חשבת שרק על סינדרלה שומרים?" גיחח ולחץ על הכפתור המכוון של שעון הזהב, העדשה השמיעה צליל נקישה ונפלה מהשעון יחד עם לוח המספרים העגול.
בתוך השעון החלול כעת, דיסק און קי קטן הופיע.
"זה היה אצלך כל הזמן." לחשתי המומה
"למה לא לקחת את זה?" שאלתי בכעס
"בדומה לליאו, זה הדבר האחרון שעניין אותי. וזה שייך לך, לא לי." הסביר בריאן
"אתה ידעת מזה?" שאלתי את ליאו שגם הוא המום "לא." השיב בחיוך וחיבק את בריאן.
"שמישהו יחבר את זה למחשב!" התייאשה אנה הסקרנית "את ידעת מזה." קבעתי בחיוך וחטפתי את הדיסק און קי מידו של בריאן.
"בלונדינית, לא מה שחשבת." קרצה בחיוך כשעלינו אל המשרד של ליאו.
"קדימה!" קראה דיאנה בחיוך וחיבוק ידיים כשיידי שלי רעדו בכניסת הדיסק אל המחשב.
קובץ נפתח בצליל קלוש, רקע כחול ועליו בירוק זוהר סיסמא
"מה הסיסמא?" שאלתי בכיווץ גבות והתיישבתי על רגליו של ליאו שיושב בכיסא המשרדי.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Romantizmאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
