Part: 32/ תברח, אבל לנצח הגורל ישיג אותך
--------------------------&--------------------------
תפסיקי לחשוב שטויות קים, תתאפסי על עצמך!
מצד שני, איימי אמרה את אותו משפט שאני אמרתי והיא נענשה ואני לא.
זאת אומרת שלליאו יש איזה שהוא יחס מיוחד כלפיי?
אין מצב! אין שום סיכוי שבעולם!
"למה אנחנו כאן?" מחשבותיי ייסרו אותי, השתוללו לי בראש כמאין סופה מלווה בכאב.
"סליחה?" הביט בי ליאו בשאלה.
אנה נרדמה בחיבוקו של בריאן לאחר שדאגו להרחיק הרחק הרחק את המיטת שיזוף שלהם, או כמו שאני מכירה אותה היא עשתה כאילו היא נרדמה כדי לתרץ את זה שהיא לא דוחפת את בריאן מגופה.
נוכלת קטנה.
"מה שאלת, פרינסס?" התכופף לישיבת צפרדע בזמן שהתיישבתי כדי להביט בעייניו. "אתה יודע כבר שאנחנו לא באמת הבנות של כריסטיאן, אז למה אתם משאירים אותנו כאן? ובתור מה בדיוק? כלי משחק?" ניסיתי להישמע החלטית, לעמוד על שלי ועל הרצון לדעת את התשובות, אבל קולי יצא חלוש ופגיע, ממש כמו של ילדה קטנה ועצובה.
"אני לא יכול לספר לך" בשונה משלי, קולו היה החלטי אך גם רגוע.
"אתה אף פעם לא יכול לספר כלום, ממש כספת! יודע מה? לי נמאס ואני לא רוצה לראות אותך יותר, אז או שאתה נכנס הביתה או שאני נכנסת" אמרתי בכעס ורצון להתרחק ממנו.
השתיקה נמשכה כשלושה רגעים בלבד.
נעמדתי על רגליי, לקחתי את האוברול בידי השמאלית והצלחתי להתקדם שני צעדים לכיוון הבית לפני שליאו נעמד ותפס במרפקי, מונע ממני ללכת.
"בריאן נדלק על אנה, זה הכול. אתן לא כלי משחק של אף אחד, למרות שלפעמים אתן משעשעות נורא" גיחך לעצמו.
ניסיתי לאגור את הכעס שבי, לצמצם, להשתיק, לנשום עמוק לפני טעות נוראית.
קדימה קים, את מסוגלת.
"מה קרה? שמעת שלא כל דבר סובב סביבך אז השתתקת?" התגרה והתיישב כל מיטת השיזוף כשידו עדיין אוחזת במרפק ידי.
"אני פאקינג נישארת כאן בגלל שלחבר שלך יש איזה קראש על אנה? ואתה עוד אומר שאנחנו לא כלי משחק? אתה לא אמיתי! החיים שלי נעצרו בגלל פאקינג קראש דבילי של רוצח בדם קר" משכתי בחוזקה את ידי מליאו, שהבעת פניו נראת מעט... כועסת?
אני זאת שכועסת כאן! תכעס אחר כך, כשבאמת תהיה לך סיבה!
"רוצח בדם קר?" תהה "אוי באמת, כאילו לפני פאקינג חצי שעה לא רצחתם את אבא של איימי בגלל שהיא התחצפה אלייך, וגם איזה התחצפה? רק חיקתה אותי! ועכשיו אתה יושבים לכם על שפת הבריכה כאילו הידיים שלכם לא מוכתמות בדם" הכעס נשפך ממני, מלווה מילים קשות וכנות.
כל הרגעים הקשים עם ליאו רצו בראשי, רגע החטיפה, הסטירה, הריבים, כמו פלאשבקים ויחד איתם מכה בבטן על כל פלאשבק.
"תסתמי" אמר בקרירות
"אחרת מה? שוב תנשק אותי כדי שאסתום? קדימה, נו, תנשק אותי" המשכתי בכעס, כבר לא אחראית על המילים שיוצאות לי מהפה.
"קימברלי, תסתמי את הפה שלך." חזר על עצמו.
"אני חושבת שהגיע הזמן להתמר... אנחנו מפריעים?" לוסי והילדים נעמדו מולנו נוטפים מים ושאלות "אני חושב שהגיע הזמן לעשות הפסקה וללכת לאכול, דיאנה מחכה לכם בשולחן" אמר ליאו בלי להסיר ממני את מבטו "קדימה, נלך לאכול" אמרתי בקרירות זהה לשל ליאו
"את נשארת כאן" קבע.
"אני לא שואלת אות..." הבטתי אחורה לרגע, לראות אם אנה 'התעוררה' אך ליבי קפא מהמראה של אנה ובריאן מתנשקים בהתלהבות יתרה.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
רומנטיקהאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
