Part: 6.1/ ההפך הוא הנכון
----------------------&---------------------
"היא נישקה אותי!" התפרץ בריאן בהתגוננות, אך נישמע בקולו כי היה לחוץ מהעובדה שאנה שומעת כל מילה.
אולי אפילו חשש לאבד אותה בגלל פליטות הפה של ליאו.
"זה לא משנה עכשיו, יש הוראות חדשות." צחוקו של ליאו נמוג והצלחתי להביט אל חצי פניו מהמחבוא הקטן שלי ושל אנה, שמרגע לרגע מאבדת את אשתונותיה.
"מה עכשיו? מסרת לו את הכתובת, הוא גילה על שריפת המידע?" בריאן התרצן גם הוא בן רגע.
"הוא גם לא יגלה, לא נתתי לו את הכתובת." לחש ליאו "מה? אחי, עלולה לפרוץ פה מלחמה מיותר-"
"זה לא מיותר כל עוד אנחנו מרחיקים אותו ממנה, אתה יודע את זה בדיוק כמוני.
אם הוא רוצה למצוא אותה שיחפש לבד והוא יכול לקפוץ לי. וגם קים יכולה לקפוץ לי וגם אנה וגם אתה. סעמק." ליאו קם מהמיטה בכעס, כאילו כל רגע יכל לשלוף אקדח ולירות לכל עבר.
והאמת? פחדתי שזה מה שיעשה.
"מה קורה?" שאל בריאן "קים. בטח היא שוכבת עם המאבטח ההוא של המלון, ראיתי איך הוא הסתכל עלייה. למה היא הייתה חייבת להתלבש כל כך חשוף? מה, בכוח להוציא עיינים?" דחף ליאו את כיסא המשרד התואם לשולחן העבודה שבחדר.
"אז צא אלייה, חפש אותה וכמו גבר תבקש סליחה במקום לפרק לי את החדר ולהרוס לי עם אנה!" צעק לו בריאן בכעס
"מה הקשר אנה עכשיו?" תהה ליאו.
לאנה נמאס, היא קמה על רגלייה והחלה לצעוק "אני אגיד לך מה הקשר אנה עכשיו!" התקרבה אל מרכז החדר
"זאת הייתה טעות אחת גדולה כל החטיפה הזו, לא הייתי צריכה לרשום אותנו לראיון עבודה הזה במסעדה הזו! לא הייתי צריכה להיכנס לכל הבלאגן הזה!" צעקה בדמעות ומשכה בצמיד הזהב החרוט עם שמה, הצמיד סירב לצאת וחתך מעט את ידה.
קמתי על רגליי גם, בהיסוס קל.
האוויר נהיה כבד בריאותיי, כאילו כל נשימה לא באמת מספקת את מה שהריאות דורשות.
התקף חרדה.
ליאו מופתע מהמתרחש.
"אני דורשת לחזור לארץ, לחזור הביתה, לחזור לסבתא שלי, ל-" בשלב הזה אנה נפלה לריצפה והחלה לבכות בהיסטריה, מכסה את פנייה בידייה, מתחננת לחזור לזרועות סבתה שמתה מזמן, או לפחות לזרועות בטוחות שעד היום קראה להן בריאן.
האוויר לא מפסיק לחמוק מבין שפתיי,
הראש מבקש שקט שוב ושוב.
"אנה.." לחש בריאן וניסה להתכופף לעזרה
"לא, לא עוד, תלך ממני, היה עדיף שתהרוג אותי כבר ביום הראשון מאשר שתשחק את עצמך אנושי." לחשה מבין הדמעות וההתייפחויות.
צעד ראשון, צעד נוסף אל כיוון הדלת, הצעדים הבאים פתחו בריצה אל מחוץ לדלת, בחיפוש אחר אוויר נקי וצח.
"קים!" דלת נפתחת נשמעה מאחוריי, ליאו קורא לי.
רצתי אל קצה המסדרון, אל חדר המדרגות.
מדרגה אחת,
שתיים,
שלוש,
עשרים,
ארבעים,
איפה אני כבר?
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Romanceאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
