Keep breathing//להמשיך לנשום

part 2.1

Part: 12/ עקבי האימה
------------------------&----------------------------

תוך חצי שעה היינו מוכנות, הבטתי במראה ולא האמנתי למה שאני רואה.
הפיאה החלקה והשחורה ליטפה מעט את כתפיי, היא התאימה לי בצורה כמעט מושלמת שאפשר היה לחשוב שזה טבעי!

העיינים שלי הוסתרו בעדשות אפורות, פניי אופרו באיפור מלא בגוונים טבעיים, ועל גופי הונחה שימלה קצרה בגוון שמפניה.
וואו.

"אני לא דומה לעצמי בשיט" מלמלתי כשבהיתי ב-בבואה שמשתקפת מולי
"כי אני עם פיאה חומה קצרה ועיינים ירוקות אני דומה, נכון?" אמרה אנה ונעלה את נעליי העקב השחורות, שהתאימו לשימלת המיני השחורה שלה, אנה הייתה יפייפיה.
וגם, לילדות האלה היה הכול!

"אל תשכחו, תמנעו מלפגוש אותם ותחזרו הביתה בדיוק בחצות, אז אני אסיח את דעת השומר ותיכנסו הביתה. ואל תאחרו, מחצות ואילך ליאו ובריאן הם היחידים שרשאים להיכנס ולצאת מהבית, גם לי אסור לצאת אחרי חצות. לא אוכל לעזור לכן להיכנס." הסבירה דיאנה כשנעלתי את נעלי העקב הלבנות.

"לא להיתקל בהם, ולחזור עד חצות, קלי קלות" הנהנה אנה "איך נגיע לשם?" שאלתי כשירדנו אל קומת הכניסה, השעה שמונה, עוד חצי שעה תתבצע ההעברה של התמונה.

"תשאירי את זה לי" קרצה דיאנה ויצאנו אל שער הכניסה "אני לא מאמינה! הם נסעו כבר?" נכנסה דיאנה להיסטריה מזוייפת, שומר אחד מתוך רבים ניגש אליה,
"מה קרה?" שאל "הבנות האלה הגיעו בשביל ליאו ובריאן, אבל בגללי הם פספסו אותן ועכשיו הם יכעסו!" התעצבה
"אם הם לא יגיעו אל ליאו ובריאן, אני יפוטר!" אני ואנה עמדו וצפינו בהצגה המשעשעת, אני לא אתפלא אם התוכנית זאת תעבוד.

"תרגעי גברתי, אני אדאג שהן יגיעו אליהם" ניסה להרגיע אותה השומר, בן 30 בערך
"אוי לך אם לא! אחרת ראשים יערפו פה ולא במובן המילולי של המשפט!" הצהירה דיאנה בפחד, ונראה כי צמרמורת קלה עברה בגופו של השומר
"שלושה שומרים מתלווים אליי, יש לנו חבילה חשובה להעביר!" צעק השומר אל עבר שאר השומרים שעמדו בשער, תוך כמה שניות אני ואנה ישבנו באוטו שחור, בדרכינו אל המסיבה כששלושה שומרים מלווים אותנו.

"ברבע לשתיים עשרה תחזור לכאן, אסור לנו לאחר" אמרה אנה לשומר בפקודה והוא הנהן לחיוב.
שומר טוב.
סוף סוף הגענו אל המועדון שבו מתקיימת המסיבה,
"שמונה ורבע, אנחנו חייבת למצוא את התמונה!" קבעתי לאחר שהבטתי בשעון היד הזהוב שלי "מאיפה להתחיל?" שאלה אנה בשקט והביטה באימה במועדון העצום, המלא עבריינים ואקדחים בכל כיס, מחוץ למועדון עמדו עשרות אנשים, חלקם מתנשקים, חלקם רוקדים, וחלקם סתם שואפים אוויר.
אורות מהבהבים וריח עשן ואלכוהול הורגש מחוץ למועדון, אלוהים יודע מה קורה בפנים!

"זה כלכך ברור, כל העולם התחתון רוצה את התמונה שלנו, מן הסתם שהם יעשו את ההעברה בשקט במקום מסתור" חשבתי לרגע בקול "או שהם מחביאים את זה עד לרגע העברה! קדימה, נבדוק במשרדים" קבעה אנה ונכנסנו אל המועדון, משום מה אפילו לא עצרו אותנו לבדיקה..

הרחבה מלאה רוקדים, שיכורים ובנות בעקבים שאני מבינה את הכאב שלהן! העקבים האלה איומים!

"שם!" צעקה לי אנה מבעד לרעשי המוזיקה והצביעה אל עבר המדרגות שבצד הרחבה.

"שמונה ועשרים!" צעקתי בזמן שרצנו במדרגות, תחושה רעה תקפה אותי.

"אנחנו נספיק!" קבעה אנה והגענו אל קומת המשרדים של המועדון "תיכנסי לדלת הימינית ואני לשמאלית, תצרחי אם קורה משהו" צעקתי לה ורצתי אל עבר הדלת השמאלית הלבנה.

לאחר שטרקתי אותה,
חדר משרדי רגיל נגלה לעייני, רצתי אל שולחן המחשב ופתחתי במהירות את המגירות, מירוץ אחר הזמן בחיפוש אחר פאקינג תמונה.

"נו, קדימה!" התפללתי בתיקווה שהתמונה תימצא, אך כל מגירה שפתחתי כך הייאוש שלי התגבר.
הדלת הלבנה נפתחה באיטיות, התכופפתי והסתתרתי מתחת לשולחן המחשב.
"עקבים ארורים" מלמלתי כשקיבלתי מכה מהשולחן.
משהו מחוספס הורגש מעל ראשי, הרמתי את מבטי מעט וראיתי מעטפה דבוקה אל התחתית של שולחן המחשב, לא צריך להיות גאוו כדי לדעת שזאת התמונה.
זה כלכך טיפשי וגאוני בו זמנית!

הדלת נטרקה, אני מניחה שהאיש יצא עוד לפני שנכנס.

תלשתי את המעטפה מהשולחן שהייתה דבוקה אליו ונעמדתי על רגליי.
"סוף סוף" נאנחתי בחיוך והתקרבתי אל הדלת
"אני צריך את זה." קול גברי ומבוגר נשמע מאחוריי, הסתובבתי מהר וראיתי את ניק סמית'.
מנהיג העולם התחתון.

"מצטערת, גם אני צריכה את זה" חייכתי בהתנצלות מזוייפת, פתחתי בתנופה מהירה את הדלת והתחלתי לרוץ בזמן שדחפתי את המעטפה לחזייה שלי
"תחזרי הנה!" צעק ניק והחל לרוץ אחריי,
ירדתי במדרגות בריצה, אל עבר הרוקדים כדי לנסות להיטמע בניהם.

"תעצרו אותה!" שמעתי את צעקותיו במעומעם מבעד למוזיקה החזקה.
המשכתי לרוץ בלי לראות לאן, העיקר רחוק מניק, שהיה כבר ליד הבר.

המוזיקה פסקה לרגע, "שתייה חינם לרבע שעה הקרובה, רוצו אל הבר לפני שיגמר!" נשמע קול של גבר זר, הבטתי לרגע להסתכל מאיפה הנס הזה של מאות אנשים נוערים לעברו של ניק ובכך מעכבים אותו, הגיע אליי! ואז ראיתי את אנה, שעמדה בצד הבימה ועל הבימה עמד גבר זר, שאני מנחשת עושה טובה לאנה בלי לדעת למה.
אני אוהבת את החברה שלי!

יצאתי מהמועדון, סוף סוף, אוויר החופש!
אך פתאום הרגשתי בגוף מוצק מתנגש בגופי ואז הרגשתי בגופי ניטח על האדמה.

"את בסדר?" שאל אותי קול מעומעם ונעמדתי חזרה על רגליי, מיישרת את שימלתי. הרמתי ראשי, להביט באדם החוצפן שמעז להפריע לי באמצע הבריחה שלי.

ליאו.