Keep breathing//להמשיך לנשום

part 1.8

Part: 9/ צמיד הזהב
-------------------------&---------------------------

"איך נעשה את זה?" התיישבה מולי
"אני אעשה סיבוב בבית ואנסה להבין איפה עומדים כל השומרים, בטוח יש איזה פירצה שממנה נוכל לברוח." הסברתי וקמתי על רגליי. "את תישארי לנוח, בעוד כמה שעות ננוח שוב בבית שלנו" קבעתי והיא ציחקקה ונשכבה חזרה במיטה
"רק תיזהרי" ציינה "הם לא יכולים לפגוע בי" קרצתי ויצאתי מהחדר.

ירדתי במדרגות אל קומת הכניסה, אין שם אף אחד פרט לדיאנה ששטפה כלים.
"דיאנה" ניגשתי אליה בחיוך "הבית הזה נורא גדול ויקר, בטח יש פה המון שומרים" אמרתי כאילו אני מציינת עובדה "האמת שכן, כשאתה כלכך מסוכן והמון רוצים להרוג אותך אתה חייב שיהו איתך שומרים כל הזמן" אמרה בזמן שהניחה את הכלים לייבוש.
"ו.. כדי שבריאן וליאו יהו כלכך מוגנים, בטח השומרים מסתובבים בכניסה כל הזמן" לקחתי תפוח עץ "הם בכל כניסה אפשרית, את מתכננת לברוח?" שאלה בקול דואג והביטה בי, שתקתי.

"הדרך היחידה לצאת מכאן זה לקפוץ מהשער, ואז סביר להניח שהשומרים יתפסו אותך. זה מסוכן קים, אני לא רוצה שתיפגעי" ניגבה ידייה והניחה ידה על כתפי
"הם לא יכולים לפגוע בי" חייכתי, חוזרת על המשפט שאמרתי לאנה.

"זה לא משנה כמה אדם יעטוף עצמו במסכות, בסופו של יום הוא יתמודד עם האמת שלו והכאב שלו" אמרה, כאילו רומזת משהו
"בואי נקווה שסופו של היום הזה יהיה בבית שלי, עם כוס קפה ושמיכה" חיבקתי אותה ויצאתי לחצר הקדמית, משאירה מאחוריי אישה מבוגרת ודואגת.

חמישה שומרים חמושים בדלת השער הקדמי, אחד מסתובב בשער מסביב, עוד חמישה נוספים בדלת השער האחורי, שלא נדבר על הכלב הזה שלהם.
חזרתי אל החצר הקדמית, מתכננת לספר לאנה.

לראשונה טרחתי להביט אל עבר הבית הגדול שבו אני חטופה, מבנה הבית הגדול נישא לגובה של לפחות ארבעה קומות, חלונות קישטו את הקירות שלו יחד עם אורות שהאירו מבעד לחלונות.

משתלם להיות פושע.

"מה את עושה כאן?" הסתובבתי ומאחוריי עמד בריאן שקטע את מחשבותיי
"חטופה כאן" הנחתי ידיי על מותניי, מתכוננת למלחמה הבאה
"אל תשגעי אותי" נאנח והתיישב על כיסא גינה קרוב אליו "אז אל תחטוף אותי" גלגלתי עיינים "החיים לא פיירים" חייך בציניות "אנה צדקה, אין בך כלום. אתה וליאו זה ממש מין מצא את מינו, אתה יותר ממוזמן למסור לו שאמרתי זאת." ירקתי לעברו בארס ונכנסתי אל הבית, עולה לחדר שבו נמצאת אנה.

"יש לי תוכנית!" קראתי והערתי אותה משנתה "דברי אליי" מלמלה והתיישבה
"בכל השערי כניסה יש יותר מדי שומרים, אבל בגדר הצדדית השמאלית, יש שומר אחד, פשוט נחכה שהוא יגיע לצד השני ונקפוץ מהגדר. רק צריך לקחת איתנו את ספייקי" חייכתי וגם חיוכה של אנה התעצם
"אז למה אנחנו מחכות? בואי נצא מכאן!" קמה מהמיטה "היי היי, אנחנו צריכות לחכות שהבנים ירדמו ורק אז לברוח" הסברתי
"לא ידעתי שמלאכי מוות יכולים לישון" נאנחה וחזרה לשבת.
-
"אני חושבת שעכשיו זה בסדר" אמרתי לאנה לאחר כמה שעות שישבנו בחדר, שום רעש לא נשמע מחוץ לחדר, ספייקי נרדם בידייה של אנה "אז קדימה" קמה מהכיסא המשרדי והתקרבה לדלת "אנה, רק.. תיזהרי" אמרתי ברצינות, היא הנהנה בחיוך ויצאנו מהחדר.