Part: 6.8/ נהיגה ללא נהג
--------------------------&------------------
"למה עשית את זה?!" צעקה מהדהדת נשמעה "מה ציפית שיקרה? שהיא תיפול בסליחות?! היא בכלל לא זוכרת את זה והיא השתנתה!" צעקות נוספות
"יש לך מזל שסיפרתי רק טיפה מים השקרים שלך!" צעקה בקול משונה הפעם
"הייתי צריך לתת לך למות כבר אז!"
כבר יכלתי לזהות את הקולות, ליאו ומיה מתווכחים.
"מה קורה כאן?" פקחתי את העיינים, האור מסנוור וסביבי ליאו ומיה אשר פסקו מלריב והביטו בי שוכבת ללא ניע על המיטה.
"זזתי." גלגלה מיה את עייניה והלכה לכיוון הדלת "לא" אמרתי מבעד לפה יבש כמדבר. היא עצרה והביטה בי.
"איך את מרגישה?" שאל ליאו בדאגה.
"הייתה שם מכונית, היא לא עצרה, היה חושך ובום גדול-" התנשמתי בכבדות, דמעות יצאו בשיטפון אך ללא קול התייפחות.
"אל תדברי, זה יזיק לך" ביקש ליאו וליטף את ראשי.
למה אף אחד כאן לא מופתע מכל מה שקורה?
"אמרת שקיבלת בעבר את התירוץ שלהם לגביי התאונה, למה התכוונת?" הבטתי במיה המחוייכת.
"כל מה שאני יכולה להגיד לך זה ששומרים עלייך במיליון עיינים, הם לא יתנו לתאונה טיפשית להרוס את זה" אמרה בעדינות
"את מדברת על קבוצת הוורד ההיא?" כבר התייאשתי מרוב סודות ושקרים, הם חונקים יותר מאשר ראש קבור באדמה.
"הו, יקירה, הוורד המוקף ממש ילדותי מול הדבר האמיתי, והדבר האמיתי בעל סודות
רבים כשקרים, ותאמיני לי- יש לא מעט.
נוסחה או לא, אלה שמחזיקים בה שווים הרבה יותר." צחקה ברמיזה ויצאה מהדלת.
"מה זאת אומרת הוורד המוקף? מה את יודעת שאני לא?" דרש לדעת ליאו בתקיפה
"השאלה הנכונה היא- מה אתה יודע שאני לא." בהיתי בתיקרה, האמון התערער באחת.
"הרחוב היה ריק, האורות היו עמומים" ניסיתי להזכיר לעצמי את הזיכרון המוזר
"תעזבי את זה קים-" לא נתתי לו לדבר "התחלתי לרוץ אל הכביש ובאה מכונית, אבל היה עוד משהו."
יכלתי כמעט להישבע "כשהתעוררתי אמרו לי שנפלתי מהמרפסת של אחת החברות" התחלתי להיזכר
"קים-" "לא התעוררתי לבד, זה היה חדר משותף, הייתה שם עוד נער, קצת גדול ממני, הוא אמר שנפצע בתאונת דרכים ושבר את הרגל." נזכרתי באותו נער בלונדיני שנהג לדבר בטלפון דיי הרבה, למרות שאף אדם לא ביקר אותו.
"באמצע הלילה הוא דיבר בטלפון, הוא עמד ביציבות והלך הלוך ושוב בתוך החדר"
"קים, את סתם מדמיינת" ליאו כמעט וציווה עליי להפסיק.
"בבוקר הוא לא יכל לקום מהמיטה, הייתי בטוחה שחלמתי את זה. גם בתאונה עצמה, לפני הבום היה איזה קול, מישהו צעק!" נזכרתי ברגעים שנשכחו.
"קים!" תפס ליאו בכתפי "אני דורש ממך להפסיק, את כאן עכשיו וזה מה שחשוב. אל תתעסקי במה שהיה אז." ציווה וקם מהכיסא שכלל לא שמתי לב שהתיישב בו.
"אתה מסתיר משהו." קבעתי בכיווץ גבות והזדקפתי במיטה.
שתיקה.
YOU ARE READING
Keep breathing//להמשיך לנשום
Romanceאולי אתכם היקום מזהיר, שולח לכם מאין תחושה רעה כזאת המזהירה לקראת יום רע. אולי אם הייתי יכולה לעבור הכול מחדש, הייתי עושה זאת אחרת. אולי לא הייתי בורחת באותו היום, אלה בוחרת להישאר ולהאבק על שלי, על חיי. אולי הייתי פחות אמיצה. אולי הייתי מעיזה...
