נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרולוג; הרופאה

שתהיה לכם קריאה מהנה~

***

שנת 154 לפני העלייה.

הרי חומות זָאבְּפָּר, בין גבולות קָאבִּירָה, קְיאֵנָה וארצות ווּאֵלְז'.

***

חשכה עטפה אותה כמו שמיכה כבדה ושחורה של מוות.

המשקל הגדול שנפל מעליה משך אותה למטה, כאילו שמישהו בא והניח אלפי אבנים כבדות על כתפיה ודחף אותה בכוח לתוך התהום השחור של המוות - המקום האחרון אליו הלכו המתים, או כך לפחות נהג לספר לה אביה. היא ניסתה להבין כיצד עוד נותרה בחיים תחת כובד משקלם הגדול של כל אותם המתים שנזרקו מעליה, כאשר קברו אותה בעודה בחיים והאם היה שם עוד מישהו מלבדה, או שהייתה זאת רק היא ששרדה.

הצחנה המרירה והרקובה שאפפה אותה, חדרה לאפה ברגע שניסתה לנשום ועטפה אותה בריחם המריר והמחניק של הגוויות מתחתיהם היא נקברה. היא עצרה את נשימתה, מרגישה ברקיבותיהם חודרת לעצמותיה ומאיימת להפוך אותה לאחת מהם. בעודה נעה כמו תולעת קטנה תחת הכובד, החום והדם שנטפו מעליה וממנה כאחד - היא ניסתה לחזור אחורה, לרגע הרחוק והחם ההוא, בו היא ישבה ביחד עם הוריה אל מול הקמין החמים ודיברה על הפסטיבל שהם עמדו לחגוג ביום שלמחרת.

הכל נראה כה רחוק כעת, כאילו שעברו יותר ממאה שנים מאז שהיא הרגישה את קצוות אצבעותיהם על פניה וראתה את חיוכם החם והאוהב. כשלמעשה, קרה זה לפני מספר שעות ספורות, בזמן בו אנשי הכפר ישנו במטתם החמה ולא היו מודעים בכלל למה שעמד לקרות איתם במהלך הלילה הנוראי הזה.

הם - הקָאבִּירִים - באו באמצע הלילה, דופקים על דלתות ביתם של תושבי הכפר, מוציאים אותם בכוח ממטתם ומעירים אותם משנתם המתוקה. היא ידעה שהם לא נהגו לבוא בלילה; לרוב, הם באו בבוקר, לקחו את המסים שלהם והענישו את אלו שסירבו לשלם, לפני שעזבו ובאו בשבוע שלאחר מכן. חודש אחרי חודש ושנה אחרי שנה, הם חזרו והביאו איתם את המוות לכל אלו שלא רצו לשתף פעולה.

היא חזרה ותהתה לעצמה, אם הייתה זאת הסיבה להיותה קבורה מתחת לכל הגופות של המתים הללו, מתחת לחום המסריח שלהם ומתחת לדביקות הדם שנטפה מהם ונדבקה אליה, כמו הבטחה מתוקה של שינה שחורה ונצחית מעל ראשה. האם אחד מתושבי הכפר לא שילם להם וכן, כל הכפר שלה נענש על כך?

לא, כמובן שלא...

איש מאנשיה לא היה מסתכן כך בחייו, או בחיי חבריו - להפך, הם נהגו לתמוך האחד בשני ולהישאר ביחד - זה היה משהו שהיה טבוע בהם במשך אלפי שנים. הזֵרְבִּים היו אנשים קטנים ועדיני נפש, שוחרי שלום ושונאי מלחמה - העם הזה הגיע הנה מהמזרח הצפוני והתמזג עם הקָאבִּירִים והקְיאֵנִים במשך מאות שנים, דבר שהפך אותם למשהו שונה וייחודי כאחד. ולמרות שהתגוררו על הגבול בין שתי הממלכות, איש מהצד הקָאבִּירִי ואפילו מעבר להרים בצד הקְיאֵנִי לא היה מוכן לקבל אותם ולהפוך אותם לחלק מתרבותם ארוכת השנים.