נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק טו

שלום לכולם! אני מצטערת על האיחור, אני עובדת עכשיו מלא מלא ואין לי את הזמן אפילו לכתוב~

אני מצטערת על שגיאות הכתיב ומקווה שלא תכעסו עליי יותר מדי.

שיהיה לכם יום טוב ושבוע נפלא!

***

הצעדה, כפי שקרא לה רוהן עברה בצורה די חלקה ומהירה, וזיאה לא הצליחה להבין אפילו מדוע. הרי שהם לא דיברו מרבית ההליכה וכל אשר הם עשו, היה לצעוד האחד לצד השניה בשקט מוחלט.

טוב, זה התחיל משקט, אבל ככל שהזמן עבר יותר, כך גם זיאה החלה להיפתח יותר. היא לא הבחינה אפילו שהיא פצתה את פיה. אך ברגע שהיא התחילה, היא לא הצליחה לסיים. היא פשוט המשיכה לצעוד ולספר על כל אשר היא עברה בשנתיים האחרונות - בין אם זה היה על המחלה שהתפשטה ברחבי הממלכות ובין אם היה זה מקרה פשוט באחד הכפרים של משנה הצורה, כאן באזור הפראים.

הוא, לעומתה, צעד במקצבו השקט. מהנהן מדי פעם בראשו בכדי לסמן לה שהוא עדיין מקשיב. והוא אכן הקשיב, כיוון שבכל פעם שהיא סיימה, הוא הגיב ושאל לגבי כל אשר היא סיפרה לו קודם לכן. זה קרה, לרוב, לקראת סוף הצעדה שלהם, משהו שהפך לקשה בכל פעם מחדש, וזיאה לא הבינה מדוע. זאת הייתה תחושה כה מוזרה ומנוכרת, משהו שהיא לא הכירה בעבר.

וזה לא שהיא הכירה אותו מקרוב - את רוהן, או שהחלה להרגיש כלפיו משהו חם ובלתי נשלט. אלא שזה היה משהו ראשוני, פנימי ולא מובן מאליו. כיוון שבכל פעם שהם סיימו את הסיבוב שלהם, ליבה המשתולל עצר מלכת. נשימתה הכבידה ופיה מילא ברוק. זה כאילו שהיה משהו בפתח היער ההוא שעצר בה מלעזוב אותו. וכן, היא עצרה במקומה בחוסר רצון והמתינה למשהו שלא רצתה שיקרה.

היא בחנה בהבעתו השלווה והנינוחה. בפיו הסגור וחסר התנועה. במבטו המצומצם והמרוכז בה. ובידיו, אשר היו משולבות מאחורי גבו בתנועה נוקשה. כן, זה יכול היה להיראות משונה ומוזר לכל בן-אדמה אחר כמותה, לולא היא הכירה את החיה שהוא אחז בתוכו. היא בעצמה יכלה להרגיש את הכוח האימתני איתו ניסה לאחוז בעצמו מלגעת בה ותיארה לעצמה שזה היה קשה מאוד בשבילו.

בחוסר שליטה, היא הצמידה את שפתה התחתונה לעליונה וגמעה את רוקה, דבר שגרם לו להטות את ראשו הצדה בשאלה ולהתרכז בתנועה הקטנה איתה גרונה זז. מבטו התעגל וכל אשר היא יכלה לעשות היה להניד את ראשה לשלילה כלא דבר, לחייך קצרות ולהתקדם לתוך הכפר וכמה שיותר רחוק ממנו, מבלי להוציא אפילו מילה לשלום או לפרידה.

"זיאה...?"

היא שמעה את קולו השקט והעמוק מתנוסס מאחוריה, עצרה והסיטה את מבטה השואל אחורנית. הוא שתק ובהה בה בדממה רוטטת, לפני שפתח וסגר את פיו בתמיהה. זה כאילו שהוא רצה להגיד לה משהו ותהה, אם כדאי היה לו. היא שילבה את ידיה לחיקה והסתובבה לקראתו בכל גופה. חוזרת לעברו בחיוכה הנינוח ובשאלה.