נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק ג

שלום לכולם:) מקווה שתאהבו את הפרק ולא יהיה מבלבל - שיהיה לכם יום מקסים ונתראה בראשון הבא.

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

ישנם דברים שהם בלתי ניתנים להסברה, או הבנה, או כל דבר אחר בערך בעולם הזה וזיאה החלה להבין זאת בדרך הקשה. האמת הייתה שהיא לא ציפתה בכלל להישאר בכפר הדרומי, או אפילו באיזור הזה של ארצות וואלז'. אבל, ככל שהיא טיפלה בחולים המקומיים יותר, כך היא גם האמינה שהייתה קרובה למציאת התרופה יותר - משהו שהיא החלה לפקפק בו ביומיים האחרונים.

היא - וטאיינה, כמובן - נשארה במקום הזה במשך חודש שלם בכדי להבין, כיצד החולים החזיקו זמן כה רב מבלי לעבור את השלב השלישי ולהדביק את שאר המקומיים. היא ניסתה לגלות את התשובה, אך התוצאה הייתה אף מבולבלת יותר וכל המחקרים והניסיונות שלה ליצור תרופה חדשה, היו כישלון מוחלט. כמובן, שזה לא היה הדבר היחיד שהוציא אותה מדעתה, אלא שגם השיחה שהייתה לה עם השמאן - את שמו היא עדיין לא ידעה, כיוון שסירב לתת לה אותו מהפחד שהיא תביא עליו קללה - על הנושא, לא הביאה לה לשום תועלת.

אבל זה לא עצר בעדה...

היא המשיכה לחקור ולנסות את כל התרופות שהיא יצרה בשבועות האחרונים על החולים המקומיים - דבר שלא באמת עבד, למרות שכן עזר להאט את התהליך עצמו וגרם לכך שמתוך עשרים ושישה מטופלים, רק שלושה מתו ועוד אחד נמצא כעת במצב אנוש. הדבר אמור היה לשבור אותה, אך זיאה קיבלה זאת כניצחון והיה זה מכיוון שמבין כל החולים שהיא הצילה בחודשים האחרונים - אם לא בשנתיים האחרונות - המקום הזה היה מבין המוצלחים שלה.

היא ישבה על הרצפה של האוהל הגדול, בין המיטות של המטופלים הישנים ודיפדפה בין עמודי היומן שלה. הספר הקטן - אותו היא יצרה במו-ידיה משורשי עץ ותפרה לתוך עור עשוי מדשן ופסולת - נח, פתוח בין רגליה והיא סרקה בעיניה את הכתוב על הדפים הצהבהבים. לפי מה שהופיע ביומן, בשלושת החודשים האחרונים, ניתן היה לראות את השינוי שנעשה בכמות המתים בתוך האזור הדרום-מזרחי של וואלז'. היא ניחשה שהסיבה לכך הייתה העובדה שהוואלז'ים - שנחשבו לפראים בעיני העולם כולו - שמרו על נקיון גופם ושטפו את עצמם לפחות פעם אחת ביום, דבר שחסם מהמגפה להתפשט הלאה.

דבר נוסף היה, שלהבדיל מגבולות הממלכה - צפון-מערבה מכאן - האוכל שאכלו המקומיים הורכבו מפירות יער ומאכלי-ים, ים שלא ניתן היה לראות מתוך האוהל שהסתתר בין עצי היער, הרחק מהכפר וכן גם הרחק מהחוף הדרומי. ולכן, מבין הדברים הראשונים שזיאה בחרה לבדוק, כאשר היא הגיעה הנה, היו אוכמניות הפרא שגדלו באזור - שבשונה מהמקום ממנו היא באה, היו בעלי כתר גדול וקוצני יותר וצבען גבל בין הסגול לאדום.