נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק ח

שלום לכולם:) האמת שאני מזה גאה בפרק הזה ואני יודעת שהייתי אמורה לעלות אותו ביום ראשון, אבל היה לי סיבוך והייתי בבית חולים. אני בסדר עכשיו ואני מקווה שהפרק הזה יהיה מובן - תודה רבה לכם על הסבלנות!

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

ניחוח מתוק ומוכר עטף אותו. משהו שהוא נשא עמו מזה שבועות ארוכים וחסרי מנוחה. הוא לא יכל לנער מעצמו את התחושה הנפלאה שהריח הביא לו. ניחוח מוכר של צמחי-מרפא, ורדים ומשהו בלתי ניתן לתיאור. זה רדף אותו ונמצא שם בכל מקום אליו הוא הלך, אפילו בחלומותיו.

רוּהֵן הבין שזה לא באמת היה כך, שהריח הזה לא באמת נמצא שם. אלא שזה היה בדמיונו והדבר גרם לו לערער בעצמו עד לכדי טרוף. לאן שהוא לא הלך, הניחוח רדף אותו וגרם לו להסיט את מבטו אחורה, כאילו שמישהו הלך בעקבותיו וקרא לו לבוא אליו. וכיוון שהוא נמצא שם איתו בכל מקום וזמן, רוהן החל כבר לתת לו צורה אנושית ואפילו אופי.

הוא החל כבר להאמין שהוא איבד את דעתו, כיוון שהוא ידע שהוא היה היחיד שיכל להריח את הניחוח ההוא. לא, היה זה שקר. הראשונה שהגיבה לניחוח הזה מלכתחילה הייתה החיה הפנימית שלו. הדוב שנהם בתוך ראשו ודרש ממנו לצאת ולמצוא את מקור הריח. הוא חזר וניסה להסביר לחיה שזה לא באמת היה שם, שזה לא היה אמיתי, ושהוא היה חייב להפסיק לגעור בו בכל פעם שהניחוח עלה סביבם.

אך החיה לא הפסיקה...

בכל פעם שהניחוח עלה, כן גם הפרווה שלו ביצבצה מתוך עורו ואיימה לצאת החוצה. משהו שאפילו אנשיו החלו להבחין בו. רוהן ניסה לשלוט על עצמו, אך כל טרחותיו היו לשווא. החיה לא רצתה להקשיב לו ואפילו דרשה ממנו לקחת את מקומו ולצאת אחריה - אחרי אותה הדמות שנוצרה בתוך ראשו של רוהן.

משום מה, דמיונו יצר אישה יפיפה מהניחוח המתוק ההוא. ולמרות שהוא מעולם לא הצליח לראות או אפילו לתאר את פניה בדיוק, הוא ידע שהיא הייתה היצור הכי יפה והכי טוב שהוא אי-פעם ראה מימיו.

הוא עצם את עיניו ונעל את לסתו בכוח, חורק את שיניו ביחד ובתנועה חזקה ועצבנית. הניחוח החזק ההוא חזר כעת והתעטף סביבו, דובק לעורו כקללה. החיה נהמה בתוך אוזניו ופרוותו חזרה ויצאה החוצה. בשם כל יושבי התהום השחור, הוא קילל ולקח נשימה עמוקה מבעד לכאב החד של עורו הנקרע. הוא ניסה להרגיע את עצמו, אך הדוב לא נתן לו. שריריו ננעלו בתנועה חדה מתוך הייאוש שאחז בו והדוב שלו זעק ודרש לחופשי.

רוהן יכל להרגיש את טפריו החדים קורעים את עורו מבפנים ודורשים ממנו לצאת החוצה. הוא לקח נשימה נוספת ופקד על הדוב שלו להישאר בפנים. עוצם את עיניו ומרגיע את החיה בהבטחות שווא. הבטחות שהוא ידע שהוא לא יוכל היה לקיים, הרי שהאישה בדמיונו לא הייתה קיימת בכלל וכן הוא ידע שהוא מעולם גם לא ימצא אותה.