נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק יג

שלום לכולם! אני ממש מצטערת על האיחור - אני נמצאת כרגע בנסיעות וכל מה שיוצא לי לכתוב כעת הוא בחלקים לחלוטין. אני מקווה שתאהבו ותהיה לכם קריאה מהנה:)

נב: אני ממש ממש ממש מצטערת על הטעויות, אין לי זמן לתקן בכלל~

***

הן עמדו מחובקות כך זמן רב, לפני שזיאה התנתקה מאליאו וניגבה את דמעותיה של חברתה החדשה בכפות ידיה ובתנועה חמה ועדינה. הנחמה שהשתקפה ביניהן, גרמה לדחף בלתי נשלט למלא את ליבו במשהו שהוא לא יכל לתאר לעצמו במילים.

מבטה הישיר של נערת הניחומים שלו חימם את ליבו של רוהן והעביר טלטלה נרגשת על פני ידיו ורגליו. הוא העביר מבט איטי לאורך דמותה הקטנה וחייך לעצמו בשביעות. היא הייתה שונה, אחרת מהנערות שהוא פגש בעבר והוא אהב את זה. הוא אהב את התחושה שהיא הביאה לו - תחושה שהוא לא יכל להסביר במילים לאיש, אפילו לא לעצמו. כאילו שהשמש עצמה צעדה בעקבותיה ולאן שהיא הלכה, היא הביאה איתה את האור.

היא חייכה קצרות לעבר גיסתו הדומעת. זאת אמרה לה דבר מה ואילו זיאה בתגובה חייכה בביטחה והסתובבה לחברתה הקיאנית. האדמונית החליפה מבט קצר עם בּאסמה והשיבה לה בשפה שלהן משהו שרוהן לא יכל להבין. זיאה החמירה את פניה בתהייה, לפני שהסתובבה אל אליאו בחיוכה הרחב. חיוך שנמחק משפתיה, ברגע שהיא הסיטה את מבטה ופגשה בעיניו הבוחנות של רוהן.

היא התבוננה בו זמן מה, דבר שגרם לו לקפוא במקומו ולזרם בלתי נשלט לחלוף על פני עורו בזמזום שקט. רוהן לא ידע אפילו, מה הוא היה אמור לעשות בתגובה למבטה הישיר. ובכל פעם שהיא הישירה אליו את עיניה הדובשניות, הוא מצא את עצמו משתתק וקופא בחוסר שליטה. מבטה הכן חשף בפניו את כל מחשבותיה, מבלי שתפצה אפילו את פיה.

כן, הוא ראה שם פחד ודאגה ועם זאת, הוא גם ראה שם אומץ וביטחון עצמי מופרז - משהו שהוא אהב בה מאוד. הוא אהב שהיא האמינה בעצמה ובכל מה שסבב סביבה - כאילו שלא היה שום דבר רע בעולם הזה. הוא אהב את הדרך בה, מבטה היה ישיר ופתוח. והוא אהב את הדרך בה היא הביטה עליו - בזעף בלתי נשלט ומרירות מתוקה וריגשית.

"ובכן..." היא החלה בקולה חסר העניין, "אני לא לדעת, אממ... יודעת," היא תיקנה את עצמה בתסכול, "מה בדיוק עליי לעשות כעת. אל התבונה שלח אותי הנה בכדי לעזור, אבל עד בואו של אל הלהבה - איש לא זקוק לי..." היה זה שקר - רוהן היה זקוק לה, אבל הוא לא התכוון לומר לה את זה. בייחוד כאשר היא ליקקה את שפתיה המלאות, דבר שגרם לדוב הפנימי שלו להתעורר לחיים ולפלוט נהמה - משהו שלמזלו, איש מלבדו לא שמע. "שמי הוא זיאה ואני באה מהרי הצפון במערב הארצות הללו." היא חזרה והביטה על בני השבט שסבבו אותה ואז על חברתה אדומת השיער בתמיהה. "טאיינה ואני, אנחנו לא מהאזור הזה ולכן גם אנחנו מדברות בשפה אחרת... ובגלל זה, החלטנו - אני והיא - שעד אז... עד שמאורעות העתיד אממ... יארעו, אני חושבת שעדיף יהיה, אם נשאר בין השבטים של אדון בּאסמה-"