פרק יא

1K 74 40
                                    

שלום לכולם:)

לפני שנתחיל, אם אתם אוהבים ספרי פנטזיה, אני רוצה להמליץ ספר של כותבת צעירה nessie_world "כמה עמוק". מקווה שתהנו מהפרק של היום.

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

היא הייתה שונה לחלוטין ממה שהוא דמיין בראשו. ולמרות שהניחוח שלה היה אותו האחד, הוא לא הצליח לחבר בין המבט הנבוך שהתנוסס על פניה, לבין הדברים החדים שנפלטו מבין שפתיה המלאות של האישה הקטנה שלו. והיא אכן הייתה שלו, אף על פי שהיא המשיכה וסירבה לקבל את זה. היא חזרה ואמרה לו שהיא לא הייתה כאן בשבילו, אלא בשביל אליאו.

לחייה השחומות כוסו בסומק והיא לא העזה לנתק את מבטה החמוץ משלו. ראשה היה מופשל אחורנית, דבר שרק הדגיש את הגובה שלה בפניו. בשם הקדמון וכל מה שקדוש על פני האדמה הזאת. קודקוד ראשה בקושי הגיע לגובה סנטרו וזה עוד היה עם המטפחת המשונה שעטפה את ראשה והרימה את שערה לגובה. הוא האמין שבלי המטפחת הזאת, היא בקושי הייתה מגיעה לגובה הצוואר שלו, שלא לדבר על חזהו.

ולמרות שהיא הייתה כה קטנה ונראתה כחסרת ישע, לא היה בה אפילו שמץ אחד של פחד והדבר הביא לו לגאווה עצומה. האישה הקטנה שלו הייתה מעין סוג לוחמת - אומנם לא כמו חברתה אדומת השיער, אך עדיין, הוא יכול היה להרגיש את הלהבה שבערה בתוכה. להבה שלא הפסיקה להצית את עיניה הדובשניות בכוח עצום ובלתי ניתן לתיאור.

הוא השפיל את מבטו בתנועה איטית על גופה המקומר ובחן את רגליה החשופות. רגליים שנחשפו מאמצע ירכיה ועד קרסוליה. רגליים שהיו קשורות בחבלים משונים, שהסתירו בבד את בהונותיה ועקבה. לבושה היה משונה לעין ורוהן לא הבין, מדוע הדבר היחיד שהוא יכל לראות עליה היו רגליה - כל שאר חלקי גופה היו מוסתרים תחת בדים צבעוניים. בשם התהום השחור, אפילו שערה היה מוסתר מעיניו והוא רצה לראות אותו.

הוא רצה לראות את כולה...

"תפסיק להביט בי כך..." הוא חזר וחייך למשמע הביטוי המשונה של דבריה. קולה היה נמוך ומלטף. "אני רוצה שאתה תפסיק. תכף ומיד." וכן, רוהן לקח נשימה עמוקה והפסיק לחייך למשמע בקשתה. כל אשר היא ביקשה ואמרה לו לעשות, היה החוק הפרטי שלו. הוא היה חייב לגרום לה להרגיש בטוחה עם עצמה. הוא היה חייב לגרום לה להבין שהוא היה קיים רק בשבילה - ושכל משאלותיה, היו הפקודות האישיות שלו. "למה אתה ממשיך להביט בי כך?"

"איני יכול אחרת..." הוא לחש לה בתשובה וניסה לשנות את הנושא, כך שהיא לא תבין עד כמה קשה היה לו לאחוז בעצמו מלתפוס אותה ולזרוק אותה על כתפו. "את כאן בשביל אליאו... הלא כן?" ובשם הקדמון, הוא רצה לקשור אותה לעמוד של האוהל שלו ולא לתת לה לצאת משם עד שהיא תישא את ילדו ברחמה.

נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגריםWhere stories live. Discover now