נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק יב

שלום לכולם:) אני מקווה שתאהבו את הפרק ואני מבטיחה לעבוד יותר על הספר הזה! אם הוא מוצא חן בעיניכם כמובן~

שתהיה לעם קריאה מהנה!

***

מבין הקשיים הכי גדולים בחייה של אליאו - לחכות היה אחד הגרועים שביניהם. היא לא אהבה לחכות. היא לא יכלה לחכות. והאמת, שהיא לא הצליחה לחכות. הציפייה, הרעד, הפחד, הזיעה והצמרמורת התאספו במרכז החזה שלה, לכדי כדור עגול ולחוץ של עצבים. כדור שמשך את ליבה למטה וגרם לה לפחד. כדור שהביא לה לחלחלה בלתי נסבלת וכה נוראית, שהיא לא הצליחה להרגיע את הבעיטות החזקות של בנה.

היא ישבה על המזרן שנח על רצפת האוהל שלה והביטה על הכניסה בדממה. ידיה רעדו וקצוות שערה דבקו לזיעה שנטפה לאורך לחייה. זה היה די מובן שהיא תפחד, הרי שבמהלך כל הלילה היא ראתה סיוטים והיא ידעה. היא יכלה להרגיש את זה. היא הבינה שהיום הזה הגיע. היום, היה האחד שיביא את הגורל לקרות וישנה אותו לחיים שיבואו הלאה.

רגליה, אשר היו שלובות תחת גופה איבדו כל תחושה וליבה משך אותה מטה ומטה. הכובד מעליה הרגיש כמו אלפי סלעים, שהונחו על כתפיה במשיכה בלתי נסבלת. היא חזרה ואמרה לעצמה שיהיה בסדר - שהיום זה לא היום הזה - שהיום לא יביא לה את הרופאה אליה. אבל היא ידעה שהיה זה שקר, היום הזה הגיע ומה שאמור היה לקרות, לא ניתן היה לשנות בכלל. בייחוד אם האל עצמו היה מעורב בדבר והוא אכן היה.

היא שנאה את התחושה המחלחלת שנכפתה עליה, כאילו שמשהו עמד לקרות בכל רגע. משהו שהיה מעבר ליכולות שליטתה. נשימתה הכבידה והיא ליקקה את שפתיה הרועדות בנשיכה עצבנית. היא ישבה בזווית האוהל, אל מול הכניסה והמתינה בדממה שבעלה יכנס ויקרא לה החוצה. וכמובן, שהיא ידעה את הסיבה בגללה הוא עמד לעשות זאת - ולצערה, היא לא יכלה לשנות דבר.

החרדה שלה החזירה אותה אחורה, אל החלום שהופיע בראשה אמש. החלום שחזר וניבא לפניה על בואה של הרופאה והמוות של אנשיה. היא יכלה לתאר את הכל בראשה באופן כה אמיתי שהיא לעיתים פחדה להיתקע אי-שם במסדרונות התהום ובעולם החלומות. היא פחדה שהיא לעולם לא תתעורר עוד. היא עצמה את עיניה ונתנה לזיכרונות הנבואה למלא את קצוות מוחה כסופה אימתנית.

בואה של זיאה. מבטה החום והישיר כבש את מחשבותיה ושרף אותה מבפנים. ושוב, ברגע שזיאה דרכה על האדמה הזאת ונכנסה לגבולות הכפר שלה - כל החיים נבלו והכל חזר והפך לשחור. משני הצורה מתו. כולם שכבו על האדמה, חסרי-חיים. גופתם הפכה לעפר והתערבבה עם האדמה הלחה תחתיה. השמש נפלה והכל חזר לבעור תחת אלפי שריפות של מוות. המוות שנגלה לפניה, כהשתקפויות של אור על פני מים רדודים.

הצרחות של בני-שבטה עוד הידהדו בראשה והזיעה חזרה לכסות את מצחה ולנטוף לאורך גופה. צמרמורת בלתי נשלטת חלפה על פניה מעלה ומטה, כאלפי נמלים קטנות שעלו וטיפסו על עורה. ואכלו אותה מבפנים. היא לא הצליחה לשלוט בדמעות שהצטברו בתוך עיניה העצומות והיא פקחה אותן. הטיפות נזלו לאורך לחייה ונפלו על ירכיה וידיה המשולבות בחיקה.