נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק ז

שלום לכולם:) אני מצטערת שנעלמתי, היה לי ניתוח בשישי הקודם וכל השבוע הזה הייתי בטיפולים. אני מקווה שתאהבו את הפרק ונתראה מחר.

שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

חשכה וקור עטפו אותה כגלימה עבה וקפואה של קוצים. היא לא הרגישה דבר ועם זאת היא הרגישה הכל ובבת אחת. הלב שלה השתולל ואוזניה נסתמו והיא הרגישה כאב חד ועצום חותך לאורך גופה ומתרכז באזור הכתף שלה.

היא ניסתה לפקוח את עיניה, אך עפעפיה היו דבוקים האחד לשני והכבדות שנפלה עליהם החזיקה אותם ביחד. כמובן, שזה לא היה הכובד היחיד שאחז אותה במקומה. משהו כבד וקר נח על החזה שלה ומנע ממנה מלזוז.

היא חזרה והרגישה יד חמה על מצחה הרטוב ומשהו מוכר ומוזר חלף על פני עורה - משהו שהיא ניסתה להדחיק במשך שנים רבות. הייתה זאת החלחלה הישנה שעלתה בה והזכירה לה את מאות הגוויות תחתיהן היא שכבה במשך שעות רבות.

"זה בסדר." היא שמעה צמוד לאוזנה. היה זה קול גברי וגבוה, קול שהידהד לאורך גופה ברוך ובנחמה. "הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך... את תהיי בסדר."

ומשום מה היא האמינה לו. היא ידעה שהיא יכלה לבטוח בו. היא הייתה בטוחה. היא הרגישה את זה בתוכה ובכל מה שאפף סביבה. היא ניסתה לפתוח את פיה ולשאול אותו מי הוא היה, אך שפתיה בדיוק כמו עיניה היו דבוקות האחת לשניה.

וכן, בחוסר יכולתה לפלוט מילה, או אפילו לפקוח את עיניה, היא נתנה לעצמה לשקוע לתוך השינה המתוקה שלה. היא שקעה לתוך התרדמת הכאובה והתעוררה למשמע הצרחה האימתנית שהתלוותה בשמה. שמה היה הדבר הראשון שהיא שמעה, לפני שהיא פקחה את עיניה והביטה סביבה בבילבול מוחלט. בעודה מנסה להתרומם מהמקום - איפה שזה לא יהיה - היא גילתה שהייתה מקובעת אל האדמה.

גופה היה עטוף בשורשי העצים שקשרו והצמידו אותה לאדמה. היא זעקה ביבבה מבועתת, לפני שהסיטה מבטה לצד ופגשה בעיניה המופתעות של טאיינה. זאת עמדה בפתח קרחת היער, לא רחוק מהמקום בו היא שכבה.

טאיינה נשפה בהקלה למראה מבטה הישיר של חברתה הכבולה וחזרה לכוון את החץ וקשת מעל לראשה של זיאה. דבר שגרם לזיאה להרים את מבטה מעל לראשה. הגבר שעמד מעליה, היה עטוף בגלימה וברדס. זה היה אותו האחד שהיה באוהל בבוקר ההוא. אותו הגבר שהוביל אותה היישר לכאן, אחריו היא רצה במהלך כל הלילה הזה.

"אתה?" היא פלטה בקולה הצרוד. חוזרת ומשפילה את מבטה לעבר גופה עטוף השורשים. "מה... למה אני... מה קורה כאן בכלל?" היא ניסתה לנוע, אך חבלי השורשים שקשרו אותה, אחזו בה במקומה. ליבה המשתולל החל לעלות במעלה גרונה והיא רצתה לזעוק מבעד לפחד שעטף אותה.

"תפסיקי להילחם, זיאה." אמר לה הגבר. קולו המוכר הקפיא אותה במקומה ואילו היא הישירה את מבטה לשלו בחוסר הבנה ועירפול חושים. "אני לא מתכוון לפגוע בך, זיאה - אני מבטיח." אמר לה קולו העדין והשקט.