נערת הניחומים | פנטזיה רומנטית למבוגרים

פרק כד

שלום לכולם:)

מקווה שתאהבו את הפרק ואנחנו ממש קרובים לסוף. פסח כשר ושמח. ושתהיה לכם קריאה מהנה♡

***

היא הפכה לשקטה. רוהן לא שמע אפילו צליל אחד מתנוסס מבין שפתיה. ולמרות שהיא הייתה כה קרובה, היא נותרה אטומה וסגורה בתוך עצמה. הוא ידע שהוא הצליח לפגוע בה. הוא לא רצה שזה יקרה כמובן, אבל הוא הבין שהיה מאוחר מדי כאשר ראה את מבטה ההמום בוהה בו.

היא לא אמרה לו דבר, אבל רוהן הבין שהיא גם לא הייתה צריכה. היא איבדה את האמונה בכל מה שהאמינה - לפחות כך זה נראה מהצד. היא הפסיקה לבטוח בו והתחושה הזאת חתכה כמו סכין בתוך הלב שלו. הוא לא היה אחד שהיה כה רגיש, אבל המחשבה שהוא הצליח לפגוע בה בצורה כזאת הביאה לו לתסכול נורא.

החום שעלה מגופה לאורך היום ההוא, הצליח לרדת במהלך היומיים הבאים. גופה הפסיק לרעוד ועורה הפך קריר למגע. זאת הייתה הקלה עבורו, אבל זה לא גרם לו להפסיק להרגיש את אשר הוא חש בימים שבאו אחרי. היא התרחקה ממנו, מבלי להתרחק ממנו פיזית. גופה אכן היה איתו בכל יום ולילה, מאז היום שהם הפכו לאחד, אבל נפשה התנתקה ממנו לחלוטין.

ולמרות שהוא ניסה לתקשר איתה - גם דרך המחשבות שלהם -, היא סירבה להקשיב לו. היא ניתקה את עצמה ממחשבותיו. ראשה, כאילו כבה לנגד עיניו והיא לא רצתה אפילו להדליק אותו בכדי לנסות ולדבר איתו. היא לא רצתה אותו בתוך הראש שלה והיא לא רצתה אותו בתוך הגוף שלה. והוא לא הצליח להבין מדוע. למה היא סירבה לו בצורה כה כואבת ובוטה.

"זיאה..." הוא לחש לה באחד הלילות שלהם ביחד, "את צריכה לשתות... בבקשה, תשתי... תאכלי משהו... לא משנה מה..." ושוב, כאילו שהוא לא דיבר אליה, היא לא הביטה עליו או אפילו ענתה לבקשתו. היא המשיכה להביט מעלה לשמיים. עיניה חסרות כל רגש ופניה אטומות מכל מחשבה.

ואחרי היום החמישי, הוא פשוט הפסיק לנסות. הוא הניח לה לנפשה ונתן לה לעשות את אשר היא רצתה. היא התרוממה ממקומה בכל יום בכדי לשתות ולשחרר את צרכיה מאחורי אחד העצים. הדבר סימן בפניו שהיא הייתה עוד ערה, אך כאשר היא חזרה היא הייתה חסרת כל הבעה. היא נשכבה על האדמה והמשיכה להביט על השמיים הפתוחים מעליהם.

רוהן לא ידע מה עבר בראשה ובכל פעם שהוא ניסה להיכנס לשם, היא סירבה להיפתח בפניו. אז, בשלב מסוים הוא פשוט הפסיק לנסות. הוא הפסיק לדבר ואחרי זמן מה, הוא הפסיק אפילו לזוז ממקומו. החיה שלו נזפה בו, קראה ודרשה ממנו את הקירבה של זיאה, ואילו הוא סירב לו נחרצות.

הוא לא יכול היה להכריח אותה להיות איתו והאמת שהוא לא רצה. הוא התגעגע לסומק שכיסה את פניה בכל פעם שהיא דיברה איתו. הוא התגעגע לחיוך הקטן שלה בכל פעם שהיא איבדה את מחשבותיה ונתנה לעצמה להשתחרר לידו. הוא התגעגע אליה, אל זיאה - נערת הניחומים שלו.