"אבא אבא צריך לקום" קולו של ג'וני בן החמש נשמע, אני ממצמץ בעיני מנסה להתרגל לאור שיש בחוץ. הצריבה בעיני ממשיכה ואני מתגבר על הכאב וקם מהמיטה שכרגע נראתה לי מאוד נוחה. אני שונא לקום בבוקר, ככה אני צריך לטפל בכל כך הרבה דברים ואני פשוט עייף. אבל אין טעם לדוש בנושא, אני אנוכי ואני חייב לחשוב רק על טובתו של ג'וני. הבית מבולגן מעט כי אתמול נכנעתי לעייפות והלכתי לישון בלי לסדר את הבית, זה לא יקרה שוב.
"ג'וני צחצחת שיניים?" אני שואל בקול צרוד והילד הקטן מהנהן אני טופח על ראשו בחיבה ומרגיש טעם מר בפה. אני זה שצריך להעיר אותו ולהזכיר לו לצחצח שיניים לא הוא לי. אולי הוא צדק ואני אבא גרוע, אני מדשדש בנעליי הבית שלי אל המקלחת ופושט מעליי את הבגדים איתם חזרתי מהעבודה. העבודה לא גרועה כל כך, האנשים מאוד נחמדים והבוס מאוד נחמדה.
אני שוטף את גופי במים קרים בשביל להתעורר ומסבן את גופי בסבון האהוב עליי, אני תמיד משתמש בו כך שאין צורך בבושם יש לי הריח של הסבון. "אבא זה יפה?" ג'וני שואל מבעד לדלת העץ הסגורה. "רגע ג'וני אבא מתקלח" אני עונה לו ומרגיש איך מעט סבון צורב את עיני השמאלית. "לעזעזל" החרא הזה שורף, המים ממשיכים לזרום ואז אני נזכר בחשבון המים שהולך וגדל מיום ליום בגלל שאני מבזבז הרבה מים. אני מתנגב במגבת גדולה ונזכר שצריך לעשות כביסה, אני פשוט לא מספיק לעשות כל כך הרבה דברים, זה לא פייר. אם הוא לא היה מתנהג ככה עכשיו יכלנו להיות משפחה מאושרת.
לעזעזל אייס אין טעם לחשוב על זה, אני כועס על עצמי כמו בכל פעם מחדש ופותח את דלת העץ. ג'וני לבוש בחולצה קייצית בצבע צהוב ומכנסיים קצרים וחומים, לרגליו ישנן גרביים לבנות ונעלי הספורט שלו שצבען לבן גם הן. "ג'וני זה מאוד יפה, אבא גאה בך", ג'וני זז מעט במקומו ומנער את רגליו "אבל אבא למה הנעליים לוחצות לי?" קולו הילדותי שואל ואני מסתכל על רגליו בתמיהה. הרי רק לפני חודש קניתי את הנעליים האלו, לא ייתכן שכבר נהיו קטנות. "ג'וני אתה נעלת אותן הפוך" אני מגחך ועוזר לו להחליף בין הנעליים. "היום אבא יקח אותך לגן" אני אומר לו בשעה שאני מכניס את הכריך שלו לתוך התיק הירוק שלו.
"אני אוהב אותך אבא" הוא אומר ואני מרגיש חמימות בחזה, "אני אוהב אותך גם ג'וני הכי בעולם" אני משיב ומחבק את גופו הרזה. אני צופה בילד הקטן שלי הולך אל המבנה הצבעוני, הליכתו המתוקה כאילו ובולטת מהליכתם של שאר הילדים. אומרים שכאשר אתה אוהב אדם אתה תזהה את הצעדים שלו בכל מקום ובכל זמן. זה היה נכון במיוחד בשביל ג'וני שלי, מאז שהיה תינוק חיכיתי לרגע בו יגדל ואני אצפה בו יחד עם בן הזוג שלי הולך לגן, גדל, משחק. אבל כל זה נגזל ממני, זה הייתי אני שצופה בו, לבד. אני לא מאמין שכל זה נגמר, זה נראה כאילו הכל קרה רק אתמול כשלמעשה זה הסתיים כבר לפני שנה.
אנחה ארוכה יוצאת מפי ואני מסיע את המכונית הישנה שלי לעבר הכביש הראשי. בית הקפה בו אני עובד הוא בית קפה מיוחד, אנשים באים לשם בשביל לשמוע על עתידם מפי הבוס שלי. אישה מאוד חזקה, היא עברה הרבה בחיים והבטיחה שזה לא יקרה פעם נוספת. הבוס מאוד אוהבת את העובדים שלה, היא דואגת שאנחנו בריאים ואם צריך נותנת ימי חופש.
אני מאמין שאני מאחר אבל זה לא נורא כל עוד ג'וני מאושר.
YOU ARE READING
Rules(boyXboy)✔
Romanceאייס הוא אב חד הורי לילד בן חמש בשם ג'ון, הוא נפרד מבן זוגו הקודם ולאחר שנה שניהל חיים שקטים יחד עם בנו, בן זוגו חוזר ואיתו השדים שאייס החביא במשך שנה שלמה. בתפנית מוזרה שרק החיים יכולים לעשות השופט הצעיר שנתן לאייס את הזכות לגדל את ילדו לבדו נחלץ ל...
