Rules(boyXboy)✔

Nine-Mike

הליכתו המהירה על קבקבי העץ החומים שרק מידי פעם מבצבצים מתחת לקימונו הירוק שלו גורמת לו להראות כמו נער צעיר ומתוק. אני ממשיך להביט בו עושה את עבודתו, מידי פעם מחייך ללקוחות שהכירו אותו או קד קלות לפני שעובר לשולחן הבא. אני חושב עליו, מנסה להכנס לנעליים העמוקות והגדולות שהוא נועל מידי יום בכל שניה ושניה מהיממה. הוא בהחלט אדם חזק, ורק מלחשוב על היצור הנאלח שהעז לעשות לו את מה שעשה הדם שלי מתרתח.
אני זוכר את המשפט שלו, למעשה אני זוכר כל אחד ואחת מהלקוחות. זה נשמע מטורף, אני שפטתי מאות אם לא אלפים של מקרים אז איך אני יכול לזכור את כולם? אפשר לקרוא לזה חוש שישי ואפשר פשוט לומר שיש לי זכרון מצויין, אני חושב שראוי שאזכור את כול האנשים ההם. "הקהל מתבקש לעמוד לקבלת השופט מייק רוס" המזכיר אמר ונכנסתי דרך הדלתות הגדולות, לחשושים מוכרים מלאו את החדר ההומה. "~אבא~" צעקה ילדותית נשמעה באולם, "שקט בבקשה" המזכיר צעק אך הרמתי את ידי האולם השתתק רק קולו של הילד הבוכה נשמע. גבר בעל שיער חום ועיני שוקולד גדולות שנראה על סף דמעות הביט לכיוון הילד. "זה הילד שלך?" הוא הנהן ורעד, "אתה לא צריך לדאוג אני אדם לפני שאני שופט, הילד יכול להיות לצדך" אני אומר והילד דוחף את האישה שהחזיקה אותו ורץ אל הגבר. "ששש... זה בסדר ג'וני הכל בסדר" הוא אמר בשקט ממשיך לחבק בחוזקה את הילד, "א-אבל ה-הוא יכול לפגוע באבא" אני מביט עליהם בשאלה אך נראה שהם בעולם משלהם. "הוא לא ג'וני הוא עצור" אני מבין, בעלו לשעבר איך אפשר לגרום טראומה לשני אנשים שאמורים להיות כל העולם שלך? אני מסלק את המחשבות ומתקדם לבימה הגבוהה. המשפט מתחיל. "אני מזמן את אייס גיבסון לדוכן העדים" עורך הדין של ג'קסון אומר, אייס הולך ברגליים רועדות כשבנו בזרועותיו ומחזיק בו בחוזקה. "אתה טוען שג'קסון שהיה בעלך עד לפני חודשיים הכה והתעלל בך מינית ופיזית ואף הכה את בנך בן השנתיים?" אייס מהנהן "אם כך ג'קסון אינו מכחיש אלא טוען שפעל מהשפעת אלכוהול ואינו זוכר דבר, האם זה נכון?" עורך הדין שואל ואייס מביט בעיניים גדולות ומבוהלות בשולחן הקטן שמולו. "ז-זה ל-לא ת-תמיד, ל-לפעמים הו-הוא היה ת-תחת ה-השפעת אל-אלכו-אלכוהול ל-לרוב ל-לא" הוא אומר ובנו זע באי נוחות בידיו. "הוא רשע הוא פגע באבא, הוא ידע מה הוא עושה הוא היה צוחק על אבא ומרביץ לו ו-ו-ודם והמון צעקות ודברים נשברים ואבא בוכה והמשטרה לא באה ו..." הילד הקטן צועק בבכי כשאביו לא מסוגל בכלל לדבר הוא מחזק את אחיזתו בבנו ונושק לראשו. "שקט בבקשה" המזכיר צועק פעם נוספת, "אני חושב שהגיע הזמן לקבלת החלטת חבר המושבעים" המזכיר אומר. ישנם התלחששויות לאחר כרבע שעה הנציגה אומרת כי הם קיבלו החלטה. "חבר המושבעים החליט כי אייס גיבסון זכאי במשפט" אני דופק על השולחן עם הפטיש העבה "גזר דינו של ג'קסון בראון הינו שבע שנות מאסר בפועל בית המשפט סיים דברו" הפטיש מכה בבימת העץ הקטנה שלו ואני אוסף את חפציי, מביט לעבר האב ובנו הבוכים.

זכרון המשפט של אייס מהדהד בראשי, ג'וני ילד שנגזר עליו להתבגר מהר מידי. מגיע להם יותר ממה שהם מקבלים, אני אדאג להם. "או שלום לך" ג'י-יונג מגיעה לעברי, הפעמונים של ראשה מצלצלים בכל צעד שהיא עושה. אני מרים את מבטי אליה ונעמד מתוך הכבוד כלפיה, "או אתה לא צריך" היא אומרת אך אני מניד בראשי וממשיך לקוד בפניה. היא מתיישבת על הכיסא בעל הריפוד הרך ומסתכלת עליי, "אין לך עבודה איש צעיר?" גיחוך קל יוצא משפתיי "רק בשלוש ואיני חושב שאני איש צעיר" היא מהנהנת. "תהנה מהשנים שאתה צעיר הן יחזרו רק בגלגול הבא" היא מצקצקת בלשונה ופונה לאחת המלצריות "מותק למה באת היום? כבר אמרתי לך לנוח" המלצרית הצעירה רק מנידה בראשה וממשיכה לרוץ בין השולחנות בסנכרון עם שאר הצוות. "טוב, אני מקווה שתבין מה עליך לעשות" בזאת היא קמה והולכת לעבר הפתח האפל שווילון אדום בעל פרחי זהב מכסה אותו. אני ממשיך לשבת עד ששם לב לאייס שהולך לשבת, "אייס" הוא מסתובב לעברי ומבט מבולבל על פניו "יש לך הפסקה?" הוא מהנהן ואני מחייך אליו, טופח על המקום שלצידי. "קרה משהו?" הוא שואל בקול חלש, "לא, רק רציתי שתהיה איתי עד שההפסקה שלך תגמר" הוא פולט 'אהה' קטן ושם את ידיו הקפוצות על ברכיו.

"טוב אז אתה בסדר?" אני שואל אותו אחרי שהזמנתי אותו לכוס תה, אנחנו הזמנו את ה'רגיל' של אייס. "ל-למה אתה שואל?" הוא נראה כמי שמתחמק מהשאלה, "אולי בגלל שאתמול אדם כמעט הרביץ לך ובמקרה הוא בעלך לשעבר" אני אומר ושם את ידי על ירכו. הקימונו הירוק נשפך מהרגליים הרזות שלו בקפלים אחידים כלפי מטה. אני מביט על פניו כשכעט מוחבאות מאחורי כוס הזכוכית הענקית. "זה בסדר אם אתה לא רוצה לדבר על זה, אבל שתדע שאם תצטרך משהו יש לך את הטלפון שלי, אני אתפנה אליך בכל רגע" הוא נראה מופתע אבל מיד אחר כך חיוך חושף שיניים נפרס על פניו. אני ממשיך להביט בפניו המלאכיות, קו הלסת שלו רך בצורה מעודנת העיניים החומות שלו נוצצות בכל פעם שהוא מתחיל לדבר על ג'וני. אני מביט בדרך בה הוא לועס את הכופתאות הממולאות שלו, נדהם מהיופי שלו. מעולם לא ראיתי אדם כל כך יפה, אני תמיד ידעתי את המיניות שלי. ההורים קיבלו את זה, אמא שלי בעצמה ביסקסואל לכן לא היו לי בעיות ביציאה מהארון. אני מתרומם ממקומי ושם בידיו שטר של מאה דולר "ל-לא" הוא מושיט את השטר חזרה. "זה טיפ" אני קורץ לו לפני שאני מסתובב והולך לעבר הבנטלי שחונה בצד השני של המדרכה. יש לי משפט היום, זה הולך להיות ארוך ומעייף כמו תמיד.

--------------------------
זה ערב, אני פותח את הדלת וטורק אותה מאחורי. הדממה מופרת אחרי הרעש והדבר היחיד שנשמע בבית הגדול אלו הנשימות השקטות שלי. המראה הקטנה בכניסה משקפת את שיערי הלבן שנראה שקוף בעקבות אור הפלורסנט הפוגע בו. המשפט היום ארך זמן רב מהמצופה, הפרעות סדר הן עיניין שבשגרה בעיקר במשפטים העוסקים בעינייני משפחה. אני מתקדם למטבח הנוצץ בלבן ואפור בהיר, אני נזכר בשימוע של המשפט הנוכחי. הגבר בשם אדם גריי היה נשוי לאישה בשם אווה מיקפלסט, שם משפחה שהעלה גבה אצל רבים באולם, הגבר היה מכה את הילדים ללא ידיעתה במשך שנה. הילדים מהפחד מאביהם שתקו ושיקרו לאמם על החבולות שהופיעו אצלהם מידי יום, לאחר שנה האמא התקינה מצלמות נסתרות ללא ידיעת האב וגילתה על האמת. חבר המושבעים קבע שאדם גריי אשם וגזר הדין שהחלטתי היה חמש שנים מאסר בפועל. אני מקווה שילמד לקח לא להרים יד על איש, למרות שאני יודע טוב מאוד אלו מסוג האנשים שלא לומדים אף פעם. 

הנוזל החום מעלה האדים מציף בריח חריף של ארומה את סלון הדירה, אני מביט במסך המשדר את ה-night show ג'ימי פלון מארח את וויל סמית', התחושה שאייס שם בחוץ והוא לא מוגן מטריפה אותי. אני פותח את הטלפון ומביט בספרות הכתובות שחור על גבי לבן, פיקסלים על פיקסלים שאין לעין האנושית האפשרות לראות ללא כלי עזר. אני מסתכל על הסמן הירוק ומתפתה להתקשר אליו, לשאול אותו לשלומו ולהגיד לו שיבוא יחד עם ג'וני לדירה שלו. אבל לא, אני אחכה לרגע המתאים הוא עדיין מפוחד, עדיין לא בטוח במי הוא צריך לתלות את הצורך להיות נאהב. ג'י-יונג אמרה לי שעליי לחכות וכך אעשה.