"גזר הדין הוא עשרים שנות מאסר בפועל" הפטיש מכה על בימת העץ המיועדת לכך, זה מאוד אירוני. הוא שוטר שנמצא מאיים, ומרביץ לאישתו שהחליטה להתלונן, אני איש חוק קובע את גורלו של איש חוק אחר. העולם הוא מקום בו לאנשים יש שליטה על אנשים אחרים, במידה ויש לך את הכריזמה והמעמד אתה תהיה השולט בעולם בדיוק כמו כל האנשים העשירים בעולם. אני יורד מהבמה הולך לעבר הדלת האחורית, הקהל מתחיל להתפזר, זה היה סקופ טוב לכן ישנם הרבה עיתונאים 'השוטר שהכה את אישתו והביא אותה לקומה' טוב, אז עיתונאי אני לא אהיה, ניתן להם לתת כותרות. "היי מייקי אתה בא למסיבה הערב?" קין מגיע ושואל אותי אני מניע בראשי, "לא נראה לי אני צריך לעשות הרבה דברים ותכננתי ללכת לאמא שלי" הוא נאנח. "כל פעם שיש מסיבה אתה מחליט לא להגיע, בחייך תשתחרר כבר אני יותר מבוגר ממך ועדיין חי כמו צעיר ממך", הוא עדיין מסתכל עליי במבט מתחנן בעיניים "מצטער כבר החלטתי, יש לך את גווין איתך תלכו יחד" אני מנסה להניע אותו מהעיניין. "אתה יודע ברגע שאתה סוף סוף תהיה בזוגיות אני אחפור לבן הזוג שלך כל כך עד שהוא ישכנע אותך ללכת" אני מנענע בראשי לאדם המוזר שמולי ומחליט ללכת לבית הקפה. בית הקפה הנושא את השם הדרקון הלבן, נמצא בשכונה שקטה ומאוד לא תחרותית מבחינת עסקים. מידי פעם ניתן לראות חנות מתנות או בית מלון קטן בעל שלושה כוכבים בשכונה הזו, אני נוהג לבית הקפה ומקווה שאגיע בזמן כך שאייס יוכל לשבת איתי. אני רוצה לקנות לו את התה והכופתאות שהוא כל כך אוהב. אולי הוא אפילו יתחיל לדבר על ג'וני, אני אוהב כשהוא מדבר עליו. הילד הקטן והמפוחד שראיתי באותו יום בבית המשפט בטח גדל. אני מקווה שלא נשארו לו הרבה טראומות, אני בטוח שג'וני יגדל להיות אדם נפלא כמו אייס.
אני מחנה את הרכב בחנייה שהספקתי לחנות בה בפעמים שהגעתי הנה, והולך לעבר בית הקפה שלבש קישוטים חגיגיים. אני נזכר שג'י-יונג הזכירה פסטיבל כלשהו שיחגג החודש, אני פותח את דלת הזכוכית אל ההמולה השקטה שמתנהלת מידי יום בבית הקפה. אני רואה מלצריות בקימונו הירוק שהתרגלתי לראות בו את אייס, אני מתיישב בשולחן פינתי וצופה במלצרית בעלת פנים צרות מגישה את כוסות התה במיומנות אל הלקוחות. מלצר בעל רעמת שיער שטני ניגש אליי "אתה מחפש את אייס?" הוא שואל ואני משיב לו הנהון מהיר "הוא בהפסקה כרגע אני אגיד לו לבוא" הוא ממהר להעלם כשקול טקטוקי העקבים הקטנים שלו מהדהד עד שנעלם. אני מחפש בעיני אחר המלצרית שראיתי מקודם, "תרצה להזמין אדוני?" קול גבוה נשמע ואני מפנה מבטי למלצרית "כן שתי כוסות תה היביסקוס וצלחת כופתאות ממולאות בתפוחים" אני אומר והיא רושמת את ההזמנה בפנקס צהבהב. "ה-היי" אני שומע את הקול לו חיכיתי, הוא לבוש בקימונו הירוק שהולם אותו כל כך. "בוא תשב איתי" אני טופח על הכיסא הריק שלידי, הוא מתיישב וריח של תה מתקתק נודף ממנו. אני מחייך אליו והוא מחזיר חיוך נבוך, "ר-רציתי לשאול אותך מה היית צריך מלכתחילה כאן באזור" הוא מתחיל לדבר בקול השקט שלו ואני מביט לתוך העיניים החומות שלו. "א-אני מתכוון באותו יום" הוא מגרד את גב כף היד שלו והמלצרית בדיוק מניחה את המגש הכסוף כשעליו צלחת גדולה מלאה בכופתאות ושתי כוסות מלאות בנוזל האדום והריחני שלמדתי לאהוב. "אה..." אני עוצר את עצמי מלהמשיך את המשפט "אתה מכיר את חנות המתנות שמעבר לפינה נכון?" הוא מניד בראשו, "טוב, אז בחנות הזו אפשר למצוא הרבה מוצרים שלא מוכרים בחנויות רגילות" אני מסביר לו והוא מהנהן. "איזה מין דברים?" הוא שואל "נגיד סט כלי תה שמיוצר בעבודת יד והוא עשוי חרסינה או שוקולד עבודת יד משוויצריה" הוא מהנהן. "אז למי אתה צריך מתנה?" אני נזכר באימא שלי, "לאימא שלי יש לה יום הולדת היום" הוא שותה מהתה שלו ואני יכול לשמוע את צליל הבליעה של הנוזל במורד הגרון שלו. "רוצה לבוא איתי?" אני מביט בפניו שמאדימות לאט לאט ורואה בזווית העין את ג'י-יונג צופה מבעד לוילון החרוזים הצבעוניים. "טוב... במילא אני מסיים משמרת מוקדם היום" הוא עונה לבסוף אחרי שסיים ללעוס את הכופתאה, "מתי אתה מסיים?" הוא מביט בשעון שעל הקיר "עוד שעה" אני מהנהן ושותה עוד קצת מהתה שעדיין מעלה אדים ריחניים. "א-אתה נשאר לחכות פה?" הוא שואל ואני מביט עליו לכמה רגעים לפני שאני מהנהן ולוקח כופתאה אחת מהצלחת.
YOU ARE READING
Rules(boyXboy)✔
Romanceאייס הוא אב חד הורי לילד בן חמש בשם ג'ון, הוא נפרד מבן זוגו הקודם ולאחר שנה שניהל חיים שקטים יחד עם בנו, בן זוגו חוזר ואיתו השדים שאייס החביא במשך שנה שלמה. בתפנית מוזרה שרק החיים יכולים לעשות השופט הצעיר שנתן לאייס את הזכות לגדל את ילדו לבדו נחלץ ל...
