הטיסה לא ארכה זמן רב ואחרי שעתיים הגענו לבית של ההורים של מייק, הבית היה גדול ומייק אמר שזה בגלל שההורים שלו רופאים. אני מניח שבתעשייה הזו באמת מרוויחים הרבה, הבטן שלי מקרקרת וזה לא עוזר לתחושת הלחץ בבסיס הבטן שלי. אני לא אוהב להרגיש לחוץ, לא נראה לי שיש מישהו אחד בעולם הזה שאוהב להרגיש ככה. מייק מצלצל בפעמון הדלת ואני שומע צעדים קטנים, "דוד מייק מי אלו?" שתי בנות קטנות עומדות בדלת לבושות אותו הדבר, מייק התכופף אליהן "מה עם שלום? ברוכים הבאים?" הוא מצחקק ואני מצטרף הבנות מזעיפות פנים "שלום" הן אומרות באותו הזמן. "בנות! אוי אני מצטערת מתוקים שלי" אישה בגיל העמידה מגיעה ונעמדת מאחורי התאומות "אני מצטערת על גסות הרוח שלהן" היא פונה אלינו ומחייכת. יש לה חיוך שדומה לחיוך של מייק, החיוך שלה נוגע בעיניים וכמעט ולא בשפתיים שלה, אני מבין מאיפה מייק קיבל את האופי שלו. "תכירי זה אייס בן הזוג שלי וזה ג'וני הבן שלנו" מייק מקרב אותנו אליו ואני מרגיש חום בלתי מוסבר למעשה הזה. אני לא זוכר שג'קסון הציג אותי ככה להורים שלו זה תמיד היה "זה אייס" וזהו לא משהו מעבר. "נעים להכיר אתכם, הייתי רוצה לומר שמייק דיבר עליכם הרבה אבל מה לעשות שהוא לא אדם כזה" היא שמה את ידיה על המותניים ושולחת מבט רושף למייק שרק מחייך במבוכה. "כנסו מה אתם עומדים בכניסה" היא נכנסת פנימה "בוא בייב אתה בטח עייף" הוא תומך בגב התחתון שלי ומוביל אותי לחדר גדול במעלה המדרגות. אני לא בדיוק שם לב לאיך הבית נראה ורק לעובדה שהבית ענק.
"אני אוציא לך את הטרנינג החדש?" מייק שואל בעד הוא מלטף אותי ואני רק מהנהן, כשאני עייף מאוד אני כמעט לא מתפקד וזה יכול להיות מעיק כי אני לא מסוגל אפילו להתקלח לפני השינה. אז מייק הצטרך לעזור לי להתקלח, "אני מצטער שהיית צריך לעזור לי" אני לוחש לו בזמן שהוא עוזר לי להתלבש "זה בסדר בייב, אני מבין שאתה מאוד עייף" הוא נותן לי נשיקה מהירה ומשכיב אותי על המיטה הרכה. "לך לישון בייב" הוא מחזיק את ידי עד שאני נרדם.
אני מתעורר בין הזרועות של מייק, החיבוק החם שלו גורם לצמרמורות נעימות לחלוף בעמוד השדרה שלי ואני מתחפר עמוק יותר לתוכו, קובר את הפנים בחזה המוצק שלו. "אתה חמוד" הוא לוחש בקול צרוד, אני מסמיק ומרגיש את השפתיים שלו נלחצות לראשי "אני אוהב אותך" הוא אומר כמו בכל בוקר. "אני אוהב אותך" אני משיב לו ואנחנו מתכרבלים עוד יותר אחד לתוך השני, "תחזור לישון" הוא לוחש ואני מהנהן. אלו הזמנים שאני מרגיש צעיר יותר מאי פעם, הרגעים הקטנים האלו בהם מייק ואני יכולים להנות מזמן איכות יחד ללא הפרעות וללא מחוייבויות. "בייבי שלי" אני שומע את מייק לוחש לפני שאני נרדם בזרועותיו בפעם השניה.
"אבא פאפא ארוחת צהריים עוד מעט" אני שומע את ג'וני קורא ומביט על מייק שרק מחבק אותי בחוזקה ואני מפהק בקול "מה השעה עכשיו?" אני שואל את ג'וני "כמעט שלוש" אני פוער עיניים בהפתעה, איך ישנו כל כך הרבה? "מייק צריך לקום עוד מעט שלוש" אני מנער אותו בעדינות והוא ממלמל משהו לא ברור "בייבי תחזור לישון" הוא אומר ואני מצחקק. "מייקי צריך לקום" הוא מכווץ את עיניו ואז מפהק "טוב" אני מחייך והוא מחייך אליי חזרה, אלו החיים שרציתי במשך כל כך הרבה זמן. יש אנשים שיגידו שהם צריכים אקשן ולהרגיש את האדרנלין בכל פעם שהם ביחד עם האהוב שלהם, אני לא כזה. אני אדם רגוע שרוצה חיים שקטים בעלי שיגרה קבועה, להגיע מהעבודה לבית ולהכין אוכל לג'וני ואז להיות יחד עם מייק כשהוא חוזר מהעבודה. אני אוהב את הזמנים האלו בהם ג'וני עדיין ילד קטן ואני ומייק עוד צעירים. לא אכפת לי מה יקרה בעוד עשרים או שלושים שנה, אכפת לי שעכשיו אני חי כמו שאני רוצה, וכל זה הודות למייק שהראה לי את האמת מאחורי החיים שלנו.
"בייבי" הוא מתקדם לעברי עם מבט רעב בעיניים, "אתה יודע שאני אוהב אותך" הוא אומר את זה כעובדה ואני מהנהן נצמד לגופו החם. בחודשי הקיץ לא שמתי לב לכך אבל עכשיו בחורף שמתי לב שהוא חם, הגוף שלו פולט חום נעים ואני מוצא עצמי נצמד אליו יותר ויותר. "קר לך?" הוא כבר יודע שאני אוהב את החום שהוא מקרין, "זה בסדר אנחנו נתכרבל כל החג" אני מסמיק מהמחשבות הלא תמימות בכלל שעולות לראשי. "למה אתה כל כך אדום אפשר לחשוב שאמרתי שנעשה אהבה כל החג" הוא מתגרה בי ואני דופק חלושות על חזהו. "טוב שני ציפורי אהבה האוכל מוכן" אישה צעירה מופיעה בפתח החדר ואני מסתכל עליה בהפתעה "טוב שלא שלחתי את ג'וני או התאומות לכאן" היא ממשיכה למלמל לעצמה לפני שמצביעה על מייק ויורדת עם אצבעה לכיוון... ואני מרגיש את הלחיים שלי בוערות יותר ויותר "את מביכה את הבייבי שלי, לכי" הוא מצמיד אותי אליו עוד יותר ועכשיו אני יכול להרגיש את הבליטה הגדולה שלו נצמדת אליי. "מייקי אני..." הוא רק מביט עלי ומחייך עם העיניים שלו ושום קמט לא נראה על העור החלק שלו "אין שום טעם להיות מובך, זה שייך אל ורק לך" הוא מחכך את האזור באיברי שמתעורר לחיים "כל זה שייך אך ורק לך" אני פולט אנחה קטנה והוא רק ממשיך להביט עליי עם אהבה אינסופית בעיניים. "אתה צריך עזרה?" הוא מלטף את הבליטה שנוצרה ואני נמס למגע שלו, "א-אבל המשפחה ש-שלך כ-כאן" הוא זורק אותי בעדינות למיטה עם הסדינים הסתורים מהשינה הארוכה ומטפס עליי "אל תדאג יותר מידי, תהנה" הוא נושק לשפתיי ברכות וברגע שהלשון שלו פוגשת בשלי כל מחשבה או פחד מתפוגג לאדים כאילו ומעולם לא היו. אני נושק לשפתיו חזרה והוא מעמיק את הנשיקה. ידו גולשת לתחת שלי וחופנת אותו, לפעמים אני תוהה איך הבדלי הגובה בינינו נראים. "אתה רטוב כל כך" הוא נושק לי ויורד בנשיקות פרפר רכות לכיוון האיבר שעכשיו הוא עמד זקוף ונוטף, "אתה שייך רק לי" הוא לוחש ומפשיט ממני את חתיכת הבד האחרונה שכיסתה את האזור. כאלו היו הרגעים האינטימיים בינינו, הרחוק ביותר שהגענו היה כשהוא החדיר את הלשון שלו לתוכי, זה קרה לפני שבוע ואני חייב לומר שזה רק גרם לי לרצות אותו יותר. עצם העובדה שהוא חיכה לי כל כך הרבה זמן מבלי לבקש ממני דבר ואפילו ביקש את הסכמתי בנושאים פשוטים כמו נשיקה או חיבוק היו כל כך משמעותיים. הוא ממשיך לגרום לי להוציא אנחות וגניחות, אני מרגיש את הלשון שלו על השפתיים ונותן לו גישה להכנס. כמו בכל פעם בה נישק אותי ככה הרגשות שלי התערבבו לגוש אחד מסתחרר בבסיס הבטן שלי שכל מגע ממייק גרם לגוש לגדול ולהסתחרר במהירות גבוהה יותר, למרבה ההפתעה לא הייתה לי בחילה למעשה הרגשתי כאילו ורק אני ומייק נמצאים בעולם רק משלנו.
לא כל כך אהבתי את הפרק אבל ביום שלישי אני אפרסם את הפרק הבא והוא יצא ארוך יותר מ2000 מילים כי לא יכולתי להפריד. חייב לומר שבכיתי כשכתבתי את הפרק הבא, שיהיה שבוע נפלא❤❤❤
YOU ARE READING
Rules(boyXboy)✔
Romansaאייס הוא אב חד הורי לילד בן חמש בשם ג'ון, הוא נפרד מבן זוגו הקודם ולאחר שנה שניהל חיים שקטים יחד עם בנו, בן זוגו חוזר ואיתו השדים שאייס החביא במשך שנה שלמה. בתפנית מוזרה שרק החיים יכולים לעשות השופט הצעיר שנתן לאייס את הזכות לגדל את ילדו לבדו נחלץ ל...
