Rules(boyXboy)✔

Eighteen-Ace

ארוחת הערב בביתם של משפחת קלרק עברה בצורה חלקה, ג'וני נהנה מאוד בחברתה של מירנדה ואפילו החליפו את הטלפונים של ביתם. אני שמח שהוא רכש חברים, חוץ ממירנדה יש עוד ילד חמוד בשם אנדרו, הוא חבר כיתתה של מירנדה, רק חבל שהם לא לומדים יחד. "היי אתה בסדר? אתה עייף?" מייק טופח על כתפי, "כן, אבל ג'וני נהנה כל כך שאני לא רוצה להרוס לו" אני מניח את ראשי על חזהו, זה מרגיש כל כך טוב. "זה בסדר בייב, תשארו לישון אצלי הלילה" הוא ממשיך ללטף את ראשי, "אני מרגיש נטל, אולי פשוט תחזיר אותנו הבייתה" אני אומר ומתרומם מעט. "ממש לא בייב, אני לא אוהב שאתה גר בשכונה ההיא, אתם ישנים אצלי הלילה ומחר יש לי ולך חופש אני רוצה שנדבר על כמה דברים רציינים" הוא אומר ואני מחייך אליו. "ג'וני אנחנו הולכים עכשיו" מייק קורא בקול, "אתה תמיד מוזמן אליינו ועם תרצו אנחנו נשמח לעשות בייביסיטר לג'וני" הוא ילד כל כך מתוק" ג'נה אומרת ואני מחייך לידה עומד בעלה ריף שמחזיק במירנדה, "אנחנו שמחים שמימי שלנו התחברה עם ילד טוב כמו שלך". מייק נעמד לידי כשג'וני מחזיק בידו "נלך?" הוא שואל "נלך". 

"ג'וני, מחר אני צריך שתהיה ילד טוב ותישאר אצל ג'נה וריף, טוב?" מייק מדבר אל ג'וני הישנוני, "למה, אבא לא יהיה איתנו?" ג'וני שואל ואני ממהר להרגיעו. "ג'וני אל תדאג אבא ומייקי צריכים לדבר על נושאים חשובים שבינתיים לא רלוונטים אליך, אני מבטיח שנשתף אותך ברגע שהכל יהיה מוכן, טוב? אז אתה תהיה ילד טוב ותלך לג'נה וריף? גם מימי תהיה שם" אני מסתכל עליו והוא מהנהן ברכות. "מייק נצטרך לקום מוקדם מחר?" אני שואל והוא עומר ברמזור ומסתכל עליי בחיוך "לא בייב, מחר תישן עד מתי שתרצה" הוא מחייך אליי וממשיך בנסיעה. משום מה אני מתרגש לגבי מחר, אני מרגיש את הצורך ללכת לים גובר. לא מפני שאני רוצה להוציא כאב מתוכי אלא מפני שבאמת התגעגעתי להרגשה המדהימה של מי המלח על עורי וחום השמש של חודשי הקיץ עוטפת אותי. החול הרך תחת רגליי ובין אצבעותיי וסרטנים קטנים וגדולים המזדמנים בדרכי מידי פעם, זו בהחלט חוויה שלא אוותר עליה אף פעם. הרכב נעצר, לפני הביניין בו מייק גר ואני מרגיש הקלה להגיע לכאן, זה הבית. המחשבה הזו תופסת אותי לא מוכן ואני מחליט שהזמן הטוב ביותר לדבר עם מייק יהיה מחר. 

"בייב אתה עדיין ער?" מייק מגיע לחדר ומתיישב על שפת המיטה, "אני עייף אבל לא מצליח להירדם" אני עונה ושולח יד למייק שבתגובה אוחז בה ומקרב אותי אליו. "בייב אתה מרשה לי לישון איתך?" הוא שואל אותי בפתאומיות, הכינוי שנתן לי הרגיש נכון, והזמן כאילו נעצר כשהנהנתי באיטיות. הוא מחזיק אותי קרוב לחזהו ומכסה את שנינו בשמיכה דקה. אורותיה של ניו-יורק בוהקים כנגד שמי הלילה ולאט לאט אני שוקע לשנת ישרים, כשאני בין זרועותיו החמימות של מייק. 

ריח של משהו מתוק העיר אותי משנתי, אני מתכרבל בסדינים עוד כמה דקות לפני שמחליט לקום ולצחצח את שיניי. "בוקר טוב בייב, איך ישנת?" מייק מברך אותי כשבידו שני ספלים מעלים אדים. "מעולה, מה השעה?" אני שואל לפני שמתיישב לפני שולחן ערוך בפנקייקים וקצפת בצבע כחול. "עכשיו שתיים עשרה וחצי ככה שעלי לומר צהריים טובים יפהפה שלי" הוא מגיש לי ספל אחת בצבע כחול כהה ואני רואה שם שוקו, "אתה שותה שוקו?" אני מעט מופתע והוא מצחקק. "רק כשאני בבית הסוף השבוע" הוא אומר ואני מחייך. "אז על מה רצית לדבר?" אני שואל אותו בפה מלא בפנקייק, הוא צחקק "קודם תאכל כמו שצריך ואז נשב בסלון ונדבר" אני בולע את הפנקקייק שבפי במבוכה ומסתכל על ספל השוקו שלי. אני ממשיך לאכול מן הפנקייקים כשמידי פעם אני מגניב מבט למייק שישב מולי ושותה מהשוקו שלו. "אתה מבשל טעים" אני אומר לו בחיוך, "תודה, אתה רוצה עוד?" אני מניד בראשי לשלילה ומייק שולח לי מבט רציני "בוא נלך לסלון". 

ישנה שתיקה לכמה רגעים לפני שמייק מתחיל לדבר, "אייס... אני אוהב אותך" הוא פותח בדברים האלו. אני מביט עליו בבליל של רגשות, ידעתי שהתנהגותו אינה אופיינית לחברות תמימה וכי יש מעבר, ידעתי שאיני פוחד להיות בקרבתו. גם התרשמותי ממנו באותו יום בבית המשפט הייתה לטובה, אך עדיין הייתה רתיעה כלשהי ואני לא ידעתי איך להגיב. האם מה שאני מרגיש הוא אהבה? ובעצם איך אני אמור להרגיש כשאני אומר 'אני אוהב אותך' למישהו? 

"אייס, אני יודע שאתה מבולבל ואני לא מבקש ממך להתוודות או כל משהו אחר" הוא אומר ושומר על מרחק שבשבילי חשוב עכשיו, הוא לא קרא לי בייב או החמיא רק אמר את שמי בנימה רצינית אך רגועה. לא הרגשתי שכעס או מהווה איום בשבילי, הוא דיבר בטון רגוע וברור. "אני רוצה להיות חלק מהחיים שלך ושל ג'וני, אני רוצה לחזור בערב מהעבודה ולראות אותכם בבית שלי, שלנו" הוא ממשיך ואני מתחיל להבין. "אני מרגיש שאם לא תהיו לצידי אני אשתגע מרוב בדידות, הבית כל כך קר ובודד מתי שאתם לא כאן, אני אוהב אותכם את כל הדברים שקשורים אל שניכם" מייק מתקרב לאט לכיווני ומתיישב לצידי. "אני אוהב את החיוך שלך, אתה יודע לפני שבוע החלטתי לקחת תיק קשה בתור עורך דין, הייתי לחוץ כי עורך הדין של הנתבע טוב הוא הפסיד רק תיק אחד בכל הקריירה שלו. ואז בשעה שלוש וחצי בבית הקפה הדרקון הלבן אתה חייכת אליי כשראית אותי, כל הלחץ והמחשבות הרעות נעלמו והיינו רק אנחנו" מייק מספר לי כשחיוך על פניו. הוא לוקח את ידי לשלו, חום גופו וחספוס ידיו מרגיש לי טוב. "אני אוהב כשאתה מתרגש, זוכר את הפעם ההיא שג'וני סיפר לך על הלטאה שהם מצאו בחצר והוא דיבר ודיבר ואתה הקשבת לכל מילה שהוא אמר, אתה חייכת כל פעם שהוא חייך וליטפת את הראש שלו באהבה אחרי כל משפט שאמר. אני הבנתי שאתה האדם שאני רוצה להקים איתו משפחה, גם אם לא תרצה עוד ילדים אני אקבל את ג'וני כילד שלי, אני מחשיב את ג'וני לילד שלי כבר מאז אותו היום בו העפתי את הנבלה הזה מלפגוע בך" המילים שלו גורמות לי להבין, אני מרגיש את עיני מתרטבות ומעט לחץ בצידי האף. "אייס, אני אוהב אותך, אני אוהב כל דבר בך, אני מאוהב בך, תצא איתי לדייט?" הוא נושק לידי ומוציא זר של פרחים בצבע סגול שמעולם לא ראיתי לפני. "אלו האניוורט ( Honeywort) הם פורחים רק בחורף ובמקומות מאוד קרים, אבל הם יפייפים הם מזכירים לי אותך" אני לוקח את הזר ומביט ביופי. 

"אני אצא איתך לדייט, מייקי אתה גורם לי להרגיש טוב ולמרות שאני מאוד מבולבל אני מרגיש שאיתך יהיה לי, לג'וני טוב איתך" אני אומר ומחבק את מייק. הוא נראה שמח, מעולם לא ראיתי אותו כל כך שמח, הוא לא חייך הוא פשוט נטף אושר. הפנים שלו היו קורנות והעיניים שלו נצצו בזמן שאחז בפני ונשק למצחי בעדינות. הסמקתי והשפלתי את ראשי מעט, "אתה יפיפיה אייס, כל כך טוב, אתה האוצר היקר ביותר עלי אדמות" אני מרגיש את ידו מלטפת אותי, מגעו מרגיע ואני נשאב לקסם שלו.