"הנה אתם ציפורי אהבה" האישה ממקודם אמרה והרגשתי את לחיי בוערות בודאי בגוון עמוק של ורוד,"אל תביכי את הבייבי שלי" מייק כורך את ידיו סביבי ברכושניות שאהבתי. "טוב חמודים ארוחת צהריים" אותה אישה שקיבלה את פנינו לראשונה, היא לבושה בסוודר חום ומכנסי טרנינג שחורים כששיערה הסגול נראה נוצץ. האישה מחייכת ומושיטה את ידה "ג'ולייט רוס, אימא של החוצפן לידך" היא אומרת בפנים מחוייכות ושולחת מבט מבודח למייק, "נעים להכיר, אני אייס גיבסון" היד שלה חמימה ויש ממנה ריח חריף של בושם לגברים. אני מביט עליה בהשתאות, מעולם לא ראיתי אישה כזו, יש ממנה הילה של חוזק ולמרות זאת היא אישה אוהבת וחמה. "אז אני מבינה שהילד שלך?" היא שואלת ואני מהנהן במבוכה, "חמוד ומנומס" היא מחמיאה.
"למה המסיבה התחילה בלעדי?" אדם בעל רעמת שיער חום ומתולתל נכנס לחדר בעוד הוא מחזיק בתאומות כשהאישה הבלונדינית עומדת לצדו ברוגע כנראה רגילה לשינויי מצב רוח של בעלה. "דין יש לנו אורחים" ג'ולייט אומרת ונראה כאילו היא לא מתרגשת מהקופצניות של הגבר המתולתל, "אז זה בן הזוג המופרסם של אחי הצעיר" הגבר אומר "אתה גדול ממני רק בחודש" מייק משיב לו והגבר רק צוחק ואישתו מחייכת אלי יחד עם התאומות שמביטות בהתרחשות הקולחת בעיניים גדולות. "אבא אני רוצה ללכת לשחק עם ג'וני" אחת מהן אומרת והשניה מהנהנת "בסדר, אל תשברו שום דבר" הוא אומר והן קופצות ורצות לכיוון החצר המושלגת. "טוב אז אתה" - "אייס" אני קוטע אותו "אני דין אנדרסון וזו אישתי המדהימה אמה" הוא כורך יד סביב המותן הצרה של האישה לצידו. "אתה יודע אם לא היית אוהב אותה ככה לא הייתי מסכים לחתונה הזו" מייק אומר "מייק אבל אז התאומות לא היו" אמה אומרת "אבל הוא כן אוהב אותך אז הכל טוב" מייק משיב ומחבק אותי. "למה כל פעם שאנחנו נפגשים אתה חייב לומר את זה?" דין מתבכיין "כדי שלא תשכח שבכל רגע אני יכול לשלוק את הראש שלך מהמקום עם תפגע באחותי הקטנה" מייק משיב ומושך אותי לכיוון חדר האוכל. "לא היית קשה איתו? הוא נראה אדם טוב" אני אומר למייק "אני יודע, אבל תמיד יש בי את החשש שאולי הוא אחר" אני מהנהן ויכול להזדהות עם הפחד הזה, לא כולם מראים את האישיות האמיתית שלהם.
"ארוחת צהריים מוכנה ילדים" ג'ולייט קוראת בקול והילדים מגיעים בריצה, "הנה אתה חמוד, אתה הנכד הראשון שלי" ג'ולייט אומרת ואני מרגיש דמעות מתקבצות בעייני אני לא יכול לתאר את התחושה הזו. הם קיבלו אותנו כחלק מהשפחה שלהם, "למה אתה בוכה?" דון שואל אותי "אני פשוט שמח" אני לוחש והם כולם מביטים בי עם חיוכים חמימים. אנחנו מתיישבים בשולחן כשאמה ומייק יושבים משני צדדי ואבא של מייק שהציג עצמו כליאם רוס בראש השולחן הילדים ישבו בסוף ונראה שלג'וני לא היה אכפת כי הוא היה עסוק עם התאומות שלבשו בגדים תואמים. הארוחה מתהלת בשקט ורק מידי פעם ישנם דיבורים על האירועים בחייהם של ילדי משפחת רוס. אני יושב בשקט ואוכל, האוכל טעים ואני נהנה מכל רגע. לא הצלחתי למצוא עצמי בשיחה אלו החיים של משפחת רוס לא שלי, גם דין ישב בשקט ורק מידי פעם העיר משהו. "במה אתה עובד אייס?" ליאם פונה אלי ומפתיע אותי כי הייתי עסוק בלבלוע ויצא שכמעט נחנקתי, "אני התחלתי ללמוד לא מזמן" אני מרכין ראש במבוכה. אני מתכוון, הילדים שלו מוצלחים עם קריירה יציבה ואני עוד לא בניתי את שלי בגיל כל כך מאוחר שזה מביש. "אבא בוא נחליף נושא" מייק מתערב לפני שאביו שואל משהו נוסף ופתאום אני מבין שאולי למייק מגיע מישהו יותר מוצלח ממני ושיהיה פחות מטרד. אני חושב שכל מה שעשיתי עד עכשיו היה להטריד את מייק בצרות שלי, אבל איך אני אוכל לעשות משהו כשג'וני כל כך מאושר עם מייק? זה לא שמייק מראה סימני התרחקות או איום כלשהם זה פשוט שאני מרגיש שאני לא מספיק עבורו. ואין לי טעם לשאול "למה" כי אני יודע טוב מאוד "למה" אז כל מה שנותר לי לעשות זה לעבוד קשה בשביל להיות פחות ממטרד. מייק חושב ככה? חשב עלי כמטרד בעבר? בטוח שכן ואני לא מאשים אותו אני רק מודה לו שלא זרק אותי ואת ג'וני. אולי לא נעים לו כי יש את ג'וני? אולי הוא איתי בגלל המצפון שלו? ככול הנראה שכן.
YOU ARE READING
Rules(boyXboy)✔
Romanceאייס הוא אב חד הורי לילד בן חמש בשם ג'ון, הוא נפרד מבן זוגו הקודם ולאחר שנה שניהל חיים שקטים יחד עם בנו, בן זוגו חוזר ואיתו השדים שאייס החביא במשך שנה שלמה. בתפנית מוזרה שרק החיים יכולים לעשות השופט הצעיר שנתן לאייס את הזכות לגדל את ילדו לבדו נחלץ ל...
