צלצול טלפון גורם לי להפיל את ערימת הבגדים שהחזקתי ולהאינח בתסכול, "מה?" אני עונה לאדם וקול של שתי בנות גורם לי לחייך. "דוד מייק אתה בא מחר נכון?" הן שואלות אותי בהתרגשות קולן הילדותי מזכיר לי את ג'וני. "היום אני עולה לטיסה זו לא טיסה ארוכה, בערך שעה וחצי" אני עונה והן מצחקקות, "איפה אימא?" אני שואל "בחדר ואבא עדיין בעבודה" אני מהנהן ואז נזכר שהן לא יכולות לראות אותי, "אוקיי תגידי לאימא שאני עולה לטיסה של תשע וחצי לכן אני לא אהיה זמין" "אוקיי ביי ביי דוד מייק" השיחה מתנתקת ואני ממשיך להכניס את הבגדים לתוך המזוודה האפורה שלי. אני כמעט מועד על נעל שנפלה ונאנח כשכוס מזכוכית מחליקה על הרצפה המרוצפת בקרמיקה שחורה. זה מוזר לי להיות מגושם כל כך, אבל בין כל המחשבות אני מוצא עצמי תוהה על הרגשות של אייס כלפיי. דמותו שנראית כמעט מצויירת במחשבותי חוזרת למחשבותיי עליו, חיוכו שנדיר לראות על פניו היפות גורם לי להשתגע מהרצון לראות את פניו פעם נוספת. אני נאנח בעצב כאשר אני מבין שנפגש רק ביום שני, הלוואי והייתי יכול לבלות את סוף השבוע יחד איתו ועם ג'וני.
אני מסיע את הבנטלי השחורה שלי לעבר נמל התעופה לה גוארדיה, הנסיעה יכולה להיארך כשעתיים ואני מפחד לפספס את הטיסה. הנסיעה ברחובותיה העמוסים של ניו-יורק מאפשרת לי זמן לחשוב. אני כבר בן שלושים וחמש והמערכת הזוגית היחידה שהייתה לי היא מימי התיכון, אז הייתי צעיר וטיפש. אני מאמין שגם היום אימא תגיד שאני טיפש, אבל אני מתכוון לעשות את אייס בן הזוג שלי ואולי אפילו להציא לו נישואין. "ואחרי שנהנו מהשיר המדהים של טיילור אני מציגה לכם את הלהקה שהגיעה היישר מדרום קוריאה לארצות הברית וקבלו אותם B...T...S!!" הקריינית אומרת ואני מגביר את הווליום בשביל לשמוע את הקריינית. "ועכשיו עם השיר fake love שיצא במאי" השיר התחיל להתנגן ואני מוצא עצמי מזמזם בלחש את השיר לא באמת מבין את המילים למעט האנגלית. וכך עברה הנסיעה, מידי פעם נעצרתי על ידי רמזור איטי במיוחד או שעליי לומר תנועה עמוסה. הנסיעה מסתיימת כשאני מגיע לשער הגדול המעיד על תחילתו של נמל התעופה. אני הולך למעבר שלי ולא מתעכב יותר מידי, "טיסה מספר 511 תצא בעוד עשר דקות" אני רץ לעבר הטרמינל ומספיק להגיע למטוס בדקה האחרונה. "אנא חגרו את חגורות הבטיחות הטיסה תיארך כשעה ושלושים דקות" הדיילת אומרת לרמקול ואני מחליט לישון מעט, אחרי הכל כל היום הייתי בנסיעות.
"נוסעים יקרים אנא חגרו את חגורות הבטיחות הנחיתה תתבצע בעוד כשלוש דקות" קולה של הדיילת מעיר אותי משנתי ואני מתיישר במקומי, מתמתח מעט לפני שאני מגלה שנשארתי עם החגורה במשך כל הטיסה. המחשבות על אייס נשארות במקומן הקבוע, מרחפות בתהייה על מעשיו ורגשותיו. אני קם ממקומי ומוציא את המזוודה הקטנה שלי מהמדף העליון, הולך לעבר הטרמינל שייקח אותי החוצה הנמל התעופה. אני מזמין מונית ואומר לנהג את הכתובת, אורותיה היפים של העיר נוצצים בעיגולים הרחוקים אבל כל כך קרובים. אני משעין את ראשי על החלון הסגור צופה בהשתקפות שפניה מלאים באורות העיר. הנסיעה מנמל התעופה אורכת כחצי שעה עד שאנחנו מגיעים לביתה של אימי. אני משלם לנהג את שכרו לא שוכח לתת טיפ ויוצא מהמכונית כשהמזוודה הקטנה בידי.
YOU ARE READING
Rules(boyXboy)✔
Romanceאייס הוא אב חד הורי לילד בן חמש בשם ג'ון, הוא נפרד מבן זוגו הקודם ולאחר שנה שניהל חיים שקטים יחד עם בנו, בן זוגו חוזר ואיתו השדים שאייס החביא במשך שנה שלמה. בתפנית מוזרה שרק החיים יכולים לעשות השופט הצעיר שנתן לאייס את הזכות לגדל את ילדו לבדו נחלץ ל...
