Rules(boyXboy)✔

Twenty four-Ace

זה התחיל אי שם בשנות האלפיים המוקדמות, תלמיד שעמד לסיים תיכון בעיירה שקטה בשם קולד ספרינג. למען האמת אני זוכר את התאריך המדוייק בו פגשתי בו לראשונה זה היה עשרים וחמש לפברואר שנת אלפיים ושמונה, הייתי בן שבע עשרה בעוד הוא סיים את התיכון ועבד במסעדה של דודה שלו. המשפחה שלי החליטה ללכת לאכול שם באותו ערב חורפי, הדרך לשם ארכה לא יותר מרבע שעה אך מזג האוויר הקשה האריך את הגעתנו למקום. המקום היה בשנים הראשונות שלו והגיש ארוחות חמודות, המסעדה נקראה על שם הבעלים Juanita's Kitchen הבעלים הייתה מאוד נחמדה והייתה מבשלת את האוכל בעצמה. כאשר התיישבנו במקומות הגיע אליינו בחור צעיר עם חיוך כובש ושיער שחור שהיה חלק ורך למראה, הסמקתי כמו עגבנייה כאשר הציג עצמו ויכולתי לקלוט את המבטים שלו עליי. "הוא חמוד אתה לא חושב?" אימא שלי אמרה והסמקתי עוד יותר מהידיעה שההורים שלי ראו אותי מביט בצורה כזו על המלצר שלנו "ז-זה ל-לא ככה" לחשתי במבוכה והבטתי מטה אל הרגליים שלי. המעיל השחור שלבשתי היה חם מידי לטעמי לכן הורדתי אותו וחשפתי סוודר שחור בעל נקודות אדומות שחשף הרבה מהצוואר הלבן שלי. אני לא הייתי אדם שמשתזף לא משנה כמה הייתי בשמש וכשכולם השוויצו בפסי השיזוף החדשים שלהם אני ישבתי וצחקקתי על העובדה שעבדתי במשך שעות בשדות התבלינים ולא השתזפתי אפילו פעם אחת. 

המלצר ששמו היה ג'קסון, שם נפוץ לאותה תקופה בה המודרניזציה חגגה וכולם רצו להיות יותר מאשר דמויות בספרי היסטוריה עם שמות משעממים. כאשר הוא הגיש לנו את המנות הודתי לו בקול שקט ההורים שלי או שהתעלמו מאיתנו בכוונה או שבאמת לא שמו לב לשיחה הקטנה ביננו, לא נתנו לנו אפילו מבט אחד והתעסקו האחד בשני. "זו העבודה שלי קטנצ'יק" הוא אמר את זה בקול פלרטטני מה שמצאתי מאוד...מושך? אני חושב שהתלהבתי מהעובדה שבחור כמוהו מתחיל איתי כשאף אחד מעולם לא עשה את זה מהסיבה שאני הייתי היחיד שיצא מהארון באותה התקופה. הייתי מאוד בודד אחרי היציאה מהארון אך לא נתתי לזה להפריע לי, התחברתי עם העובדות והעובדים בשדות התבלינים ככה שלא באמת היה אכפת לי מבני גילי. "אני לא קטן" אני מנסה להמשיך את השיחה והוא כנראה קולט את זה כי הוא מיד קורץ לי וכותב משהו על פתק מפנקס המלצרים שלו "זה המספר שלי תתקשר אחר כך" הוא אומר ומניח את הפתק על השולחן לפני שמסתובב והולך למטבח. כזה הוא היה עם ביטחון עצמי, אחד כזה שמקבל כל מה שהוא רוצה ואפשר לומר שזה משך אותי. אהבתי את הריח שלו, אהבתי את התחושה שנתן לי ובאותו הזמן אני הייתי מאוהב בו לגמרי. אני זוכר שאחרי הארוחה באותה מסעדה אני הייתי מגיע לאכול באותה מסעדה במשך כל שנות התיכון שלי ותמיד קיבלתי עוד קינוח או מנה עם אקסטרה. זו הייתה האהבה הראשונה שלי, ועצוב לומר את זה אבל החוויה הראשונה לעולם האמיתי. אני הייתי עיוור מהאהבה כשכבר הייתי עיוור לעולם, והוא ניצל את התמימות הזו בשביל לקחת אותי ולכלוא אותי שם איתו.