אני מתעורר מקולו של ג'וני הקורא בשמי, אני מתמתח במשך כמה שניות לפני שאני מתרומם מהמיטה הנוחה שלי, אני שונא לישון עד מאוחר. אני לא מצליח לקום אף פעם בזמן בשביל להיות זה שיעיר עם נשיקה את ג'וני, אני תמיד בלחץ מלשלם את החשבונות ולהספיק לעבודה בבית הקפה. ועכשיו אני גם צריך לברוח ממנו, אני חייב לברוח ממנו. אסור לתת לו את האפשרות להתקרב לג'וני, הוא יחזור להרביץ לו, לתינוק המתוק שלו. אני מצליח סוף סוף להסיר את קורי השינה והולך לעבר המטבח, שם אני מכין טוסט עם גבינה צהובה ומלפפון בשביל ג'וני וסלט משתי עגבניות, מלפפון גדול ושתי פלפלים בצבעי אדום וצהוב. אני חותך במהירות ושם לב שהטוסט לא נשרף, צליל הלחם הקופץ נשמע ואני מורח על כל צנים חמאה רכה ומגיש יחד עם כוס חלב. "ג'וני ארוחת בוקר" אני קורא לו וצעדי ריצה קטנים נשמעים מהמסדרון. "זה יפה אבא?" ג'וני נעמד כשידיו מאחורי גבו ומסתכל עלי בעיניים נוצצות. היום הוא לבש אוברול קצר כשמתחתיו חולצה סגולה בעלת פס לבן בצווארון כשגרביים סגולות גם הן מגיעות לו עד לברך ונעלי הספורט הלבנות שלו משלימות את התלבושת המתוקה שלו. "מאוד, חכה אבא יביא את המצלמה ויצלם אותך" אני אומר והוא קופץ בהתלהבות. אני הולך לחדר שלי ומביא מצלמה אשר מדפיסה מיידית את התמונה, "תעמוד כמו שעמדת מקודם ותחייך אליי" אני מבקש וג'וני עושה כדבריי ואני מחייך למראהו.
התמונה יוצאת מן הפתח המתאים ואני תולה אותה על המקרר הישן, "אתה הילד היפה של אבא" אני מביט בו עם עיניים לחות. "תאכל ג'וני זה יתקרר" הוא הולך לשולחן ומתפס על הכיסא ללא בעיה.
"אבא סימון אמר שישמור עליי גם היום וגם החברה שלו תגיע, סימון אמר שהיא הכי יפה בעולם" הוא מצחקק בילדותיות ואני שמח שיש לי את סימון לשמור עליו. אז היום אני הולך לעבוד שעות נוספות בבית הקפה, אני רגוע כשסימון שומר עליו. במשך הרבה מאוד זמן אני וויתרתי על עוד כסף בשביל ללכת להיות עם ג'וני.
"ביי חמוד שלי נפגש בערב" אני מחבק את גופו הרזה והולך לעבר היציאה, "מר גיבסון?" אני מסתובב לעבר הקול. "או שלום לך גברת צ'ייס" אני אומר לעברה בחיוך היא מחייכת "בבקשה קרא לי אנה" אני מהנהן לעברה. "אז אנחנו יוצאים לטיול במוזיאון הלאומי ועל כל הורה להביא מאה חמישים דולר" היא אומרת ואני מתחיל לחשוב. במאה חמישים דולר אפשר לעשות קניות אבל לא, אני אתן את זה בשביל ג'וני. "הנה" אני מוציא מהארנק החום שלי את השטרות ונותן אותם בידה. היא מהנהנת "שיהיה לך יום נפלא מר גיבסון" "גם לך גב... אנה" אני יוצא מהגן והולך למכונית הירוקה שהחנתי מעבר לכביש.
אני נאנח "אני חייב לעבוד היום שתי משמרות" אני יוצא מהרחוב ופונה לצומת שבסופו. הרמזורים כאילו ומתעכבים, במעבר החצייה ישנם אנשים בחליפות בטח הולכים לעבוד בבניין המשרדים שממול. אני נזכר במשרד הענק שיש לו, העבודה שלו מכניסה את הכסף שאני מרוויח בשנה שלמה בחודש. זה למה אני אבא גרוע, הייתי צריך לשקול מה עדיף אוכל או טיול של ג'וני למוזיאון הלאומי. במקום פשוט לתת את הכסף ללא היסוס, עכשיו אני חייב לעבוד שתי משמרות בשביל להרוויח מספיק. עוד מעט הדואר יגיע, זה לא מבשר טובות במיוחד כשהסכמתי לג'וני לעשות אמבטיות החודש.
הרמזור מתחלף סוף סוף ואני נוסע לכיוון בית הקפה. מול בית הקפה ישנן שתי חניות פנויות ואני נכנס לתוך אחת מהן, מסובב את ההגה לצד ימין ונכנס ברוורס. אני רואה את גייב זורק את הזבל לתוך הפח השחור שמחוץ לבית הקפה. "היי אייס בוקר טוב" הוא צועק לי כהרגלו, "בוקר טוב" אני משיב בקול רגוע. הוא מתקדם לעברי "אתה בסדר אחרי אתמול כן?" אני מהנהן לעברו והוא רק מביט בי רציני. "נו הכל בסדר באמת, זה מזכיר לי מה עם גבי והילדה?" אני שואל והוא מחייך "הכל מעולה, גבי חוזרת לדואר וטינה עולה לגן שנה הבאה" אנחנו נכנסים לתוך בית הקפה. "אייסי למה באת? אמרתי לך לקחת חופש" ג'י-יונג מגיעה כשהקימונו האדום שלה מתנפנף וקבקבי העץ טופחים על הפרקט הבהיר. "אני צריך לעשות שתי משמרות היום" אני אומר לה והיא נאנחת בעצב. "לעזעזל אם הסיקיה הזה לא היה פוגע בך ככה הכל היה בסדר זה לא מגיע לך לעבור את כל זה אבל אל תדאג אני צופה עתיד טוב בשבילך עם גבר אחר" היא אומרת במהירות ואני מתקשה להבין אותה אבל מהנהן והולך לעבר חדר העובדים להחליף את הבגדים לקימונו הירוק שלי. אני עוטה חיוך על פניי ויוצא לקבל את האורחים. "שלום מה תרצו להזמין?" אני מחייך לזוג נערות שנראו לחוצות, "מה אתה מציע?" היא שואלת "אתן נראות לחוצות אז תה היביסקוס מפיג לחצים" אני מחייך והן מהנהנות. "שתים תה היביסקוס" אני אומר לבחורה שבדלפק ומרגיש את שלפוחית השתן שלי לוחצת עליי. "גייב תחליף אותי הלכתי לשירותים" אני מבקש והוא מרים אגודל לחיוב, שירותי העובדים נקיים מאוד ואני מתקדם לתא האחרון כהרגל.
כבר ערב, זו ההזמנה האחרונה להיום ושתי משמרות עד שמונה בערב גרמו לי להיות עייף מהרגיל. בערך בשעה חמש התבלבלתי בשתי הזמנות ושפכתי את התה על הרצפה, אבל המשכתי לעבוד. אני חייב, ג'י-יונג דאגה לי מאוד אבל הרגעתי אותה. אני יוצא מחדר העובדים לבוש בבגדים איתם באתי והולך לעבר המכונית הירוקה שלי. "לילה טוב" אני מברך את הנותרים והם משיבים לי, האוויר קריר בשעות האלו וההמולה של ניו-יורק גורמת לי להרגיש חיי. זה כאילו ביום ההמולה שוקטת ואילו בלילה הכל קם לתחייה. אני מנתב בכבישים העמוסים לשכונה שבקצה העיר, לאט לאט יש יותר הולכי רגל ממכוניות ורואים את החנויות שמוכרות סמים ושאר דברים לא חוקיים. אני מרגיש רע על זה שהדירה היחידה שמצאתי נמצאת בשכונה כזו, זה לא המקום לגדל ילד. אני חונה אל מול הבניין הגבוה והמלוכלך ושם לב לילדים המשוטטים ללא נעליים וצוחקים. צעדיי נשמעים בהד בתוך חדר המדרגות ואני מתפס עד לקומה האחרונה כשאני גורר רגליים ונאחז במעקה הקר. אני מחזיק בידי את המעטפות הצהובות, החשבונות שאני אצטרך לשלם עליהם. "~אני בבית~" אני אומר ושומע צעדיי ריצה, "~אבא~ התגעגעתי אלייך" ג'וני אומר ונתלה על רגליי. "מתוק שלי אבא התגעגע אליך" ג'וני מנשק את לחיי "סימון הביא את יונה והיא באמת יפה" הוא אומר בקול גדול ואני שומע צחקוק רך מהסלון. אני מרים את התינוק שלי והולך לעבר הסלון, יושבת נערה ליד סימון ושיערה מגיע לה עד האוזניים וצבוע לאפור. צבע עורה שחום ויש לה צמידים רבים, "שלום אתה בטח אייס" היא אומרת ואני מהנהן "את בטח יונה שמעתי עלייך הרבה" אני משיב והיא מסמיקה מעט. "תודה ששמרתם על ג'וני היום" אני אומר וסימון מחייך ומתקרב ללטף את ג'וני שמצייץ בשמחה. אני מרגיש חום כשאני את ג'וני משחק ומשתולל כמו שאמור להיות. הם יוצאים מהדלת ואני הולך לחדרו של ג'וני שמלא בצעצועים ובובות פרווה. "לילה טוב תינוק שלי" אני אומר ונושק למצחו ברכות, "לילה... אמ אמ" הוא עוצם עיניים ונרדם.
הסלון מעט מבולגן אבל העיקר שהם אכלו, על השיש יש שאריות של סלט ושניצלים. אני אוהב לגוון את הארוחות של ג'וני ואני שמח שסימון מקפיד על כך.
המעטפות הצהובות מושכות את עיני בכל מקום שאני נמצא, מזכירות לי את היותן שם. אני פותח בידיים רועדות את חשבון החשמל, שלוש מאות דולר. לאחריו יש את חשבון המים מאתיים חמישים דולר ואז חשבון הארנונה מאה שבעים דולר. ולבסוף שכר הדירה אלף חמש מאות דולר, בסך הכל יש לי אלפיים מאתיים חמישים לשלם בקביעות בנוסף לאוכל והצעצועים של ג'וני אני מגיע לשלושת אלפים דולר בחודש. זה המון בשביל אדם שעובד חמישה ימים בשבוע במשכורת של עשרים ושבע דולר לשעה. ההוצאות פשוט הולכות וגדלות ואין לי מספיק כסף לשלם אותן.
אני מחליט ללכת לישון ולהתקלח בעבודה, אני אחסוך באוכל, מים וחשמל כמה שאוכל. אין לי שום דרך אחרת לחסוך בכסף, עבודה נוספת זה לא אפשרי הדלק יותר מידי יקר. וגם תחבורה ציבורית זה לא זול. אני נשכב על המיטה באפיסת כוחות ונאנח, דמעות מטשטשות את ראייתי. אני לא זוכר שבכיתי כל כך הרבה, זה לא אני. אני בדרך כלל לא בוכה כל כך הרבה.
שלום, ושלום לקוראים הותיקים שלי אני שמח שאתם נהנים גם מהסיפור הזה. בסיפור הזה חשוב לי יותר להעביר את התהליך יותר מאשר המערכת הזוגית העתידית שתהיה. לכן הסיפור יהיה איטי יותר מבחינת העלילה יהיה יותר מלל ריגשי, אבל אל תדאגו הפרקים הבאים יהיו אם יותר אקשן פשוט עכשיו זה יותר רקע לסיפור של אייס. מקווה שתהנו😘
YOU ARE READING
Rules(boyXboy)✔
Romanceאייס הוא אב חד הורי לילד בן חמש בשם ג'ון, הוא נפרד מבן זוגו הקודם ולאחר שנה שניהל חיים שקטים יחד עם בנו, בן זוגו חוזר ואיתו השדים שאייס החביא במשך שנה שלמה. בתפנית מוזרה שרק החיים יכולים לעשות השופט הצעיר שנתן לאייס את הזכות לגדל את ילדו לבדו נחלץ ל...
