Rules(boyXboy)✔

Twenty three-Ace

"אייס מה לעזעזל אתה עושה?" אני שומע את הקול שלא שמעתי במשך שנים ולהפתעתי הרבה היא עמדה שם עם שמלה פרחונית כמו כל שאר השמלות שלה, היה לה מבט כועס ומה ששבר את ליבי היה לראות אותו עומד לידה ומחייך לג'וני שלי. "א-אימא... מ-מה את עושה כאן?" אני נעמד ומייק נעמד לצידי, "באתי לבקר אותך וציפיתי לראות אותך ואת ג'וני יחד עם הגבר שהתחתנת איתו בבית שלכם" היא אומרת בקול חד ואני מסתכל בהלם על הגבר שעומד לידה מחזיק בזר מרגניות כחולות ועל אצבעו נוצצת לה טבעת זהב מוכרת עד כאב. "אימא זה לא מה שאת חושבת"- אני נקטע על ידה "אני לא חינכתי את הבן היחיד שלי לבגוד, יש לך מזל שג'קסון אדם טוב והוא יסלח לך על זה" היא אומרת ודמעות מצטברות בזוויות עיני, "אימא אנחנו התגרשנו לפני שנה וחודשיים בדיוק" אני אומר ועכשיו זה תורה להביט עלי בהלם. "אייס לא בוגד ואני יכול לומר בודאות שהם התגרשו, אני הייתי השופט שהנחה את המשפט" מייק אומר ומחבק אותי, רק אחרי שהוא חיבק אותי ככה אני הבנתי שרעדתי. "המשפט היה על מקרה מזעזע בעיניי, הגבר "הטוב" שאת עומדת לצדו התעלל פיזית, מינית ומילולית באייס ואף הכה את הילד בן השנתיים שלו" אני מתחיל לבכות ושומע את היבבות השקטות של ג'וני, אני מושיט את ידי לעברו והוא בא בריצה לצד שלנו. "ג'קסון כל זה נכון?" אימא שלי אומרת בקול קר, "אתה באמת עשית את זה לאייס שלי? לנכד שלי?" היא עדיין עם אותו הקול הקר, "אני לא הייתי קורה לזה התעללות, הוא סתם עשה סיפור גדול" אני רק רוצה שילך, "מייקי תעשה שהוא יעלם לא אכפת לי איך רק שיעלם" מייק מסתכל עליי ואז מתכופף לג'וני שמחבק את הרגל שלו ולוחש לו משהו. ג'וני רץ לאנשהו ואני מביט עליו מודאג, "הכל יהיה בסדר על תדאג" מייק אומר ואנחנו מסתובבים לאימא שלי שסתרה לו. אני פוער עיניים למראה ואז רואה שלושה אנשי ביטחון הולכים לכיוון שלנו, "מה הבעיה?" אחד מהם שואל ואני מזהה שזה אחד מהחברים של מייק מאותה מסיבה. מייק מצביע על ג'קסון "הוא הבעיה, תסלקו אותו מכאן הוא מציק למשפחה שלי" מייק מחבק אותי ואני מחייך אליו בהקלה עם עיניים דומעות. 

"אייס...באמת שלא היה לי מושג" אימא מנסה לדבר אבל מייק קוטע אותה, "את יודעת את עד כמה אייס שלי סבל? את יודעת איך המשפט התנהל? הם היו מפוחדים למוות! את שאמורה להיות אימא שלו לא היית שם בשבילו והוא הצטרך להתמודד עם הכל לבד" מייק נושם עמוק ואני שם לב לדמעה שזולגת במהירות במורד לחיו, זו הפעם הראשונה שאני ראיתי את מייק בוכה. ההלם שיתק אותי, 'מייק...בוכה...בגללי?' השאלה הזו הייתה רק אחת מיני רבות שהיו בראשי. "אייס הצטרך לעבור לדירה קטנה באחת השכונות המסוכנות ביותר של ניו-יורק, הוא גידל את הילד שלו שהיה עם טראומות לגמרי לבד ואת לא טרחת להרים את הטלפון פעם אחת?" מאיפה מייק יודע את כל זה? אני מעולם לא סיפרתי לו על זה. מעולם לא סיפרתי לו על אימא ואבא, אז איך? אני מבולבל ועייף, אני רק רוצה ללכת לישון...לא, אני רוצה ללכת לשחות. הגיע הזמן שאני אלך חזרה לים, אני רק רוצה לשחות ולתת לשמש לצרוב את העור שלי. אבל איך אני לוקח כסף בשביל מונית? אני לא רוצה שמייק ילך איתי אני צריך את הזמן הזה לבד, אפילו הוא לא יודע על ההרגל שלי ללכת לים. "מייק אני צריך כסף למונית, אני אחזיר לך אחר כך" אני אומר לו, אפילו לא טורח להביט על התגובה שלו. "א-אייס, אתה לא יכול פשוט ללכת לבד אחרי מה שקרה, יש את ג'וני שצריך אותנו כהורים שלו" אני רק מביט עליו עם עיניים מלאות בדמעות, אני האבא הכי גרוע בהיסטוריה איך יכולתי לשכוח? אני פשוט לא יכול יותר. "מייק בוא נלך הבייתה אני לא יכול יותר" מייק רק מרים אותי בידיים שלו ומסמן לג'וני לבוא, "נמשיך את השיחה בפעם אחרת עכשיו זה לא זמן טוב" הוא אומר לאימא שלי שצופה בנו כאילו ואנחנו מתוך אחד המחזות שלה ולא אומרת דבר. אני כל כך עייף, הריח של מייק כל כך מרגיע אותי, אולי אני אנוח רק קצת? אני אקח תנומה קצרה וזהו. 

אני מתעורר למראה אורותיה היפים של ניו-יורק, האורות נוצצים באלפי גוונים שונים ואני יודע שאין להשוות את האורות המלאכותיים אל נפלאות הטבע אבל האורות גורמים לי להיזכר בכוכבים הרבים שהיו מעל היער של קולד ספרינג. אני נזכר אט אט במה שקרה היום, אימא שלי הגיעה היום יחד עם בעלי לשעבר והאשימה אותי בבגידה. אני מרגיש את הדמעות מטפסות שוב, למה אני ממשיך לבכות ממה שכבר נגמר? למה אני לא יכול פשוט להפסיק את המעגל של ההרגשה המגיעלה הזו? זה קשה לשכוח את הכל, אני לא מסוגל לחשוב על זה כבר אבל זה כאילו שהמוח שלי נגדי וממשיך לשלוח לי את התמונות והקולות האלו. אני רק רוצה לישון עד שהבעיות יעלמו לחלוטין, אבל שוב אני אצא אבא גרוע. איך יכולתי להתעלם מג'וני שלי? איך אני יכולתי לשכוח? אני מתחיל ליבב בשקט, דמעות מלוחות שצורבות בעדינות את העור שלי. אני מרגיש את החום של החדר ומשום מה חושב שהמקום חונק אותי, אני הולך לכיוון החלון הגדול ופותח את הסגירה שלו. האוויר הקריר של הערב פוגע בפני ומזכיר לי את האוויר ההוא, הריח של החופש שהיה לי שם בקולד ספרינג. אני יודע שאחרי הכל זה אותו האוויר, אבל שם הוא עדיין יהיה שונה בשבילי. משם זה התחיל וכאן זה נגמר, אולי אני צריך לחזור לשם? למקום השקט שפעם בשנה מוצף תיירים מכל העולם? אני לא יודע אבל בדבר אחד אני בטוח שאני כן אלך לשם לביקור. אבל עכשיו אני צריך לראות מה קורה עם ג'וני, אני צריך להתנצל בפניו. 

"אבא" ג'וני אומר ורץ לחבק אותי, אני מתכופף ומושך אותו לחיבוק צמוד "אני מצטער" הוא מיבב בשקט והלב שלי כואב מהעובדה שאני גרמתי למצב הזה. אני אשם שהייתי עם האדם הזה מלכתחילה, ועכשיו ג'וני שלי צריך לסבול. "אתה לא צריך לפחד יותר, אני מבטיח" אני מלטף את השיער הרך שלו באהבה, לא משנה מה יקרה אני תמיד אגן עליו, זה לא משנה במה זה יעלה לי. "אייס בייבי, אני רוצה שנדבר" מייק אומר ואני נלחץ מעט, הוא כועס עליי? אולי. אני נעמד ונושק למצח של ג'וני "לך לשחק בחדר אבא עוד מעט יבוא לשחק איתך" הוא מהנהן ורץ לחדר שהפך להיות שלו, "על מה רצית לדבר?" אני שואל את מייק שיושב על הספה והוא רק מסמן לי לבוא לשבת לידו. "תראה אני לא כועס או משהו, לא ממקומי לכעוס עליך וגם ג'וני לא כועס עליך" הוא מתחיל ואני פורץ בבכי מחודש "א-אני כ-כל כ-כך פח-דתי ש-ש-שאתה א-או ג'ו-ני כו-עסים ע-עליי" הבכי מקשה עליי אבל למייק זה לא מפריע ואני מרגיש את הזרועות שלו נכרכות סביבי כאילו והוא מגן עליי מהעולם. "זה בסדר בייבי אף אחד לא כועס עליך, אף אחד לא מאשים אותך במה שקרה, לא ידעת ועשית כל מה שיכולת בשביל להוציא אתכם מהמצב הההוא"  הוא מחבק אותי ואני ממשיך להרטיב את החולצה שלו בדמעות מלוחות. "בייבי אתה רוצה לדבר על אז? מה שאני לא יודע?" הוא שואל ברכות כאילו ופחד שאעזוב אותו בריצה מפחד, אני מהנהן והוא טופח על הברכיים שלו "בוא שב עליי" אני זוחל לכיוונו ונרגע בחום גופו ברגע שהתמקמתי נגד החזה הקשיח שלו. 

שלום, שיהיה לכולכם שבוע נפלא❣ התמונה למעלה זה פאנארט קטן שלי על המשפחה המתוקה הזו😊 והחלטתי על שם בדוי בשבילי ככה יהיה לכם יותר קל וגם לי, אז השם הבדוי שלי יהיה לוהאן. התחברתי לשם מאוד ושבוע הבא יהיה פרק ארוך במיוחד אני חושב הכי ארוך בספר הזה כי לא היה לי לב לפצל את הפרק.