Rules(boyXboy)✔

Four-Ace

אני עובר משולחן לשולחן, הרגליים שלי כואבות וקבקבי העץ שלי מרגישות בוערות תחת רגליי. "אנחנו ניקח תה יסמין ותה הדרים יחד עם פאי תפוחים" אני כותב את ההזמנה בפנקס צהבהב ושורך רגליים אל הדלפק הבהיר. אני חושב על ג'וני ועל איך הוא ישמח כאשר הוא יסע לטיול והמחשבות הרעות נעלמות. "בבקשה תהנו מהשהייה שלכן" אני מגיש לשולחן את ההזמנה והולך לעבר חדר העובדים, זה רק שתיים עשרה וכבר עמוס, זה עמוס כמעט כמו בערב. אני נזכר באיך קולו הילדותי של ג'וני ביקש ממני לבוא איתי לקניות, לא יכלתי לסרב לו. לכן הבטחתי לו שיבוא איתי כשאסיים לעבוד, היום אני אהיה אבא טוב ואקח את הילד הקטן שלי מהגן. זה בטח ירגיש נפלא לג'וני לראות את אבא שלו עומד בפתח הדלת מחכה לו שיקח אותו.
"מה נראה לך שאתה עושה?" צעקות נשמעו מבחוץ ואני ממהר ללכת לעבר חלל המסעדה, ג'י-יונג עומדת כמגננה על הנערה בקימונו ירוק ומולן עומד גבר גבוה מאיים במראהו. "סך הכל השתעשנו קצת לא ככה בייבי?" הוא שואל את הנערה המפוחדת, היא לא עונה ולופתת בחוזקה את צווארון הקימונו שלה. "שלא תעז לדבר ככה אל העובדים שלי חתיכת יצור שפל" ג'י-יונג שומרת את גופה של הנערה רחוק מהישג ידיו של הגבר ואני מתכווץ לא מוצא עצמי קם ועושה משהו. אני צריך ללכת לעזור לג'י-יונג אבל... אני פשוט לא.... פשוט לא מסוגל. הצעקות מתגברות ואני מנסה לקום ולחזור אל חדר העובדים. "אני מזמינה משטרה" ג'י-יונג צועקת על הגבר ומורה לגייב לצלצל למשטרה בידה. "את זונה את יודעת מי אני?" הוא שואל מתקרב אליה באיום, הסועדים השתתקו מחכים לבאות בחשש. "לא, כאן כולם שווים, כל מי שבא לכאן מוותר על המעמד שלו והכסף שלו לטובת עזרה ממני" היא משיבה ונועלת את עיניה בעיניו, שיערו הקצר והשחור בוהק באור השמש שחודר דרך החלונות הגבוהים. הם מביטים זה בזה במשך זמן רב עד שקול הסירנות גורם למבטו להינתק מקרב המבטים. ג'י-יונג נושמת עמוק לפני שהשוטרים נכנסים, "מה קורה כאן?" שוטרת מבוגרת שואלת ומטר של אמירות, צעקות וגידופים נופל עליה. והיא כמו עובדת מיומנת יודעת לרשום הכל, עושה סדר, מרגיעה ואפילו שואלת ברכות את הנערה הצעירה מה קרה. "אתה מגיע איתי לחקירה" היא אוזקת את הגבר בעוד הוא שולח גידופים לעבר ג'י-יונג. "שקט גם כן אתה, בריון מגודל" השותף של השוטרת אומר ונותן לו מכה קטנה באחורי ראשו. "שיהיה לכולכם המשך יום נפלא" השוטר אומר ומחייך מה שגורם לנערות שבאו להתמוגג ממבטו החמים.
אני נאנח בהקלה, הנערה מתמוטטת על רגליה ודמעות מתחילות לזלוג על פניה. "שששש.... יקירה הכל בסדר הוא לא יחזור" ג'י-יונג אומרת בקול מרגיע ומסתכלת לעבר גייב. הוא מהנהן ולוקח את הנערה בזרועותיו לעבר חדר העובדים, "אויי אני כל כך מצטערת בוא הנה ילד שלי" ג'י-יונג מגיעה אליי ולוקחת את ידי, "בוא אני אתן לך תה ועוגיות שאתה אוהב. היא מחייכת אליי גורמת לכמה מהפחדים שלי להתעופף.

"אתה יודע שאתה לא אשם בשום דבר, נכון?" היא ממשיכה לשאול ואני נמלא לחץ, היא תמיד יודעת מה לשאול. אני לא עונה וממשיך לשבת מול השולחן שלה כשתה מעלה אדים מולי ועוגיות קטנות בצורת עיגולים קטנים ופריכים מחכים לרגע שאכניס אותם לפי. האדים מתחילים ללבוש צורות, אני רואה ילד קטן ואז מישהו שוכב על הרצפה. יש שלולית קטנה של דם ליד הכתף שלו, הילד מביט בו כשדמעות על פניו. "א-אבא אתה בסדר?" הילד בוכה ומלטף את ראשו של אביו, "א-אני בסדר ג'וני" הגבר שעל הרצפה מלטף את שיערו של הילד. אני פוער את עיניי כשהדמות מביטה בי, היא מחייכת לעברי. "אתה אשם" הדמות עדיין מחייכת, אני מסתכל באימה איך הילד חוזר כשבידו מטלית ולחי אדומה. "חתיכת זונה זה מה שאתה למה דיברת איתו?" צעקות נשמעות ורעש של כיסא נזרק. אני מתכווץ במקומי מרגיש את האימה של הילד והגבר, הילד הקטן מתחיל לבכות ומחבק את ראשו של הגבר כשהוא מיילל. "א-אבא ל-לא עשה שום דבר, ת-תפסיק" הוא צועק על הגבר הגבוה שעומד מעליהם. "אני גם אבא שלך, שלא תעז לצעוק עלי חתיכת חרא קטן" אני נאנק כשכאב עובר בצלעותי. "אתה אשם" הגבר שעל הרצפה צועק עם כל חבטה שהוא מקבל, "אתה אשם" הוא מחייך את חיוכו החולני בשעה שראשו נחבט ברצפת הקרמיקה הלבנה. "אני אשם" אני ממלמל כשאני צופה בג'וני מתכווץ בפחד ליד הספה הגדולה, מחזיק בשרשרת שאביו נתן לו.
"אני אשם" אני ממשיך למלמל גם אחרי שהאדים מפסיקים את תנועתם באוויר. דמעות זולגות על פני, "אני אשם" זה היה נכון. זה היה כל כך נכון שהדבר הביא לו רצון להקיא, הוא היה אשם. אשם בעובדה שג'וני התבגר מהר מידי, אשם בעובדה שהם גרים בשכונה גרועה עם שכנים מפחידים. הוא היה אשם בחיים שיש לג'וני עכשיו, הוא תמיד היה אשם, גם האשמות שהוא האשים אותו היו נכונות. זה תמיד חוזר, חוזר מבלי היכולת שלו לדחוק הצידה את הכאב.