Rules(boyXboy)✔

Fifteen-Ace

היינו עכשיו בדרך לגן של ג'וני, מייק הביט עלי מידי פעם כאילו וביקש לבדוק שאני עדיין שם. אני מכחכך בגרון בעדינות, השקט השורר אינו נעים כלל, למרות שמייק לא אמר לי דבר, הוא אפילו עזר לי להכנס למכונית ואמר לי שהכל יהיה בסדר בקול הבס הנעים שלו. אבל עדיין הרגשתי חייב, הרי הוא אינו יודע את הסיפור המלא מעבר למה ששמע בבית המשפט, ככל הנראה אינו זוכר, אולי חוץ מהרגע שבו ג'וני בן השלוש וחצי זעק ברחבי בית המשפט. זה בהחלט רגע בלתי נשכח עבורי, אותן דמעות ששברו את ליבי לרסיסים.

"אני מחזיר אותכם הביתה, נעשה את הקניות בפעם אחרת" מייק אומר כאשר המכונית נעצרת לפני רמזור אדום, הצומת המוכרת היוותה עכשיו ציון דרך בשביל אייס. "זה בסדר באמת, ואני כבר הבטחתי לך" אני מנסה למחות, זה לא פייר שרק בגללו אני לא אהנה עם מייק.... רגע מה? אני מסתכל על החלון ומבחין ברמזור המשנה את צבעו מכתום לירוק, מייק לוחץ על דוושת הגז והנסיעה ממשיכה. "אתה מרגיש לא טוב אני רוצה שתנוח" הוא אומר לו ומגניב אליו מבט מלא משמעות. "זה בסדר, יודע מה בוא נשאל את ג'וני" מייק מהמם בתגובה ואני מחייך בניצחון, ג'וני בטוח ירצה ללכת לקניות ולמייק לא תשאר ברירה אלא לקחת אותו ואת ג'וני למסע הקניות המובטח.

אנחנו מגיעים לחנייה הקבועה שבה אני חונה בכל פעם בכדי לקחת את ג'וני מהגן, "אתה רוצה לבוא איתי?" אני שואל אותו כמעט לוחש את השאלה והוא מהנהן ומכבה את המנוע. אני מסתכל על הפרופיל של פניו, קו הלסת המרובע שלו שגורם למספר צמרמורות לעבור בעמוד השדרה שלי. העיניים השחורות שנראות עוד יותר עמוקות בגלל הלובן המקיף אותן. והשיער הלבן שכל כך רציתי להכניס את אצבעותיי בין שורשיו. הוא מתקדם לידי, מחכה שאחיש את צעדיי אך אלו נשארים איטיים עד כדי תסכול מצדו של מייק. כאשר אנחנו מגיעים אל הדלת הלבנה שמקושטת כולה בצבעי הקשת, אני שומע בכי. אני מניח שכל הורה היה מתחיל לדאוג, אני פותח את הדלת במהירות ומחפש את ג'וני בעיני. הוא לא נראה בשום מקום, השיער השחור והחלק שלו לא נמצא מול העיניים שלי. אני מתחיל להיכנס לפאניקה, אני מרגיש את הברכיים שלי מתחילות לרעוד. אני אפילו לא יודע למה הגבתי בצורה כזו דרמטית, אני מניח שאולי בגלל שהפחד שהוא יחזור ויפגע בג'וני עדיין קיים היכן שהוא.

"אבא" אני שומע את קולו של ג'וני, הוא נראה רגוע. חיוך על פניו ובידו דף נייר מגולגל ועל גבו נמצא התיק הירוק שלו. אני מסתכל על לבושו שיש עליו כעת כתמי צבע מרובים, ידיו הקטנות מלאות בצבע בלתי ברור ואני מחייך אליו כשהקלה ממלאת את ליבי. אני מושך את גופו הרזה אליי ומעלה את גופו אל בין ידי כשאני מנשק את מצחו באהבה. "הכל בסדר בגן?" אני שואל ומסתכל על עיניו הנוצצות כשהוא מתחיל בסיפור על מה שקרה היום בגן. אני שמח שהוא מאושר, זה גורם לי לחייך באושר בלתי מסובר. כשג'וני הגיע לחיי אני הבנתי את המשמעות של אושר ואהבה. לא צריכה להיות סיבה להרגשה החמימה הזו שמתפשטת מהבטן אל כל הגוף, צריך רק להירגע ולתת לה לקחת אותך למקום הנעים הזה שאתה נמצא בו יחד עם האדם שגורם לך להרגשה הזו. "גם צבענו היום, ואני ציירתי לך ציור" ג'וני מסיים את דבריו ומנופף בדף המגולגל מול פני, אני מחייך ולוקח ממנו את הדף לפני שמייק עוזר לי להניח את ג'וני במושב האחורי ולחגור אותו. "תודה" אני מלמל בקול חלש למייק שמביט בי מסמיק, "אני שמח לעזור לך" הוא אומר באותו הטון, רגוע ושליו כאילו ורק אנחנו נמצאים בעולם. אני מחייך אליו במבוכה והוא פותח את דלת הנוסע ומחווה בידו שאכנס אליה.