השמש העירה אותי ואני התגלגתי בשמיכה הדקה, "מייקי" אני קראתי לו אך לא שמעתי אותו משיב לי. התרוממתי מהמיטה הנוחה והתבוננתי בפתק צהוב עם כתב יד מסולסל לקחתי את ג'וני לגן, אני אגיע מאוחר יותר אני סנגור במשפט היום זה מתחיל באחת, אם תרצה תבוא אתה יודע באיזה בית משפט.
התבוננתי בשעון הדיגיטלי שעל השידה וראיתי שעכשיו כמעט אחת עשרה, אולי אני אלך יהיה נחמד לצפות במייקי שלי עובד. ויהיה נחמד לעודד אותו, אני הולך לכיוון חדר הארונות ובוחר במשהו פשוט והולך לכיוון חדר האמבטיה. אני מרגיש הרבה יותר טוב אחרי שסיפרתי למייקי את ההתחלה והסוף של הכל, אני יכלתי לישון טוב יותר ואפילו התחושה הפנימית שלי השתפרה. אני אכין לו ארוחת צהריים, אני בטוח שהוא יהיה רעב או שהוא כבר אכל באחד מבי הקפה שליד? זה לא משנה, הוא ישמח לראות אותי נכון? אני מתלבש ומסדר את השיער שלי שארך בחודש האחרון, השיער שלי אסוף עכשיו לקוקו קטן מעט קווצות שיער השתחררו והחלטתי להשאיר אותן. הטלפון שלי צלצל ואני יכול לומר שהוא די הבהיל אותי "היי ג'י-יונג, למה התקשרת?" קולה המעט עצבני נשמע "תראה אני מבינה שעכשיו החבר העשיר שלך לא רוצה שתעבוד קשה אבל להזכירך סוף השבוע עבר ואתה מאחר למשמרת שלך" היא אומרת ואני מביט בלוח השנה שעל הקיר. "לעזעזל אני שכחתי לגמרי עם כל מה שקרה, אני מצטער אבל למייקי יש משפט היום והוא רצה שאבוא לראות אותו" היא נאנחת ואומרת את מה שלא ציפיתי לשמוע "אני מבינה ואני שמחה שעכשיו אתה יכול להרשות לעצמך לא לעבוד, נדבר מחר בבוקר על האם תמשיך לעבוד או שאתה מעדיף בכלל ללכת ללמוד כמו שרצית נדבר מחרתיים בשמונה אני מפנה לנו שעה" וכך התנתקה השיחה. זה הפתיע אותי העובדה שהיא העלתה את נושא הלימודים שלי, זה נכון שרציתי ללכת ללמוד אבל תמיד זה נדחה ואני בהחלט לא עומד להישאר בבית לשארית חיי, אז מה מייק יגיד בעיניין? ומה אם מייק רוצה עוד ילדים? כלומר לא שיש לי בעיה עם זה אבל אפילו לא עברנו לגור אצל מייק בצורה רשמית, לעזעזל אפילו לא סידרתי את העיניין עם אימא שלי ולא פגשתי את ההורים של מייק.
אני מחליט לשאול את מייק אחרי המשפט ולתת לו לעבוד בראש שקט, אני חותך את הירקות ומידי פעם בודק את הבשר שאני מטגן במטבח. ארזתי הכל בקופסת פלסטיק שמצאתי באחד מהארונות השחורים והבטתי בשעון הקיר שהראה את השעה שתיים עשרה בצהריים "כבר?" אני נאנח ויוצא לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה.
עם תיק קטן שבו נמצא הטלפון הארנק והאוכל של מייקי אני נכנס ללובי הענק של אולם בית המשפט הפדרלי לאזרחים, המקום מוכר ואני מרגיש נחמד לבוא לכאן מסיבות משמחות יותר. "היי אתה בן הזוג של רוס נכון?" האדם שצעק נראה בערך בגילו של מייק והוא בא לקראתי מחזיק בערמת דפים "מייק מחכה בחדר המנוחה, זה בהמשך המסדרון בקומה השלישית תעלה במעלית שפה" הוא מצביע על דלת המתכת ומנופף לשלום "אה...תודה" אני אומר לאוויר אחרי שזה נעלם בהליכה מהירה לכיוון הנגדי. אני לוחץ על הכפתור בעל הספרה שלוש ומחכה שהדלתות יפתחו פעם נוספת והפעם בקומה השלישית, "כמעט שחכתי את שם המשפחה שלו" אני מדבר לעצמי ולחלוטין נשמע קריפי. מעניין איך רוס יהיה עליי? אממ... אייס רוס? אני יכול לחיות עם זה, אךך על מה לעזעזל אני חושב, זה לא הזמן להתנהג כמו נערת תיכון מאוהבת. "קומה שלישית" קול המתכת הקריר מנפץ את מחשבותיי ואני יוצא בהליכה מהוססת לכיוון המסדרון הארוך של בניין בית המשפט, "הוא אמר בהמשך המסדרון, למה לא כיוון מדוייק משהו כמו שלט ירוק או משהו?" כן המסדרון כמעט אינסופי עם כל הדלתות באותו הצבע והשלטים הזהובים על הדלתות. אני מחפש שלט או סימן כלשהו שיעיד שאני בדרך הנכונה, אני עובר על פני דלת חומה ככל האחרות עם שלט לבן המפונה למסדרון, זו הדלת אני כמעט צוהל משמחה. אני מוצא עצמי מסדר את השיער מחדש ומיצב את התיק פעם נוספת לפני שאני מחליט לדפוק על העץ החום, "מוזר, למה אני ממשיך לדאוג למראה שלי?" אני מנער את ראשי בחדות ודופק על הדלת דפיקה חלשה. "פתוח" אני שומע את קולו של מייק ופותח את הדלת במהירות בשביל למצוא אותו רכון מעל ערמת מסמכים כשכוס קפה לצדו, "אייס, אני שמח שבאת" הוא מרים את עיניו מהדפים ואני שם לב למבטו הטרוד. "באתי בזמן לא טוב?" אני שואל והוא נעמד מולי "שטויות, אני שמח שאתה פה" אני רואה את החיוך הנסתר שלו ומחליט שלא בגללי המבט הטרוד, "אז למה המבט המודאג?" הוא נאנח "אני לחוץ, עורכת הדין של הנאשם טובה ואני לחוץ" הוא אומר ואני מוצא לנכון לנשק אותו על הלחי. אז זה מה שאני עושה, העור שלו חמים כמו תמיד ואני מוצא עצמי נהנה לעמוד ככה על קצות האצבעות ולנשוק לו. "אל תדאג, אני יודע שאתה לא לוקח סתם מקרים כעורך דין, יהיה בסדר אם בחרת לקחת את עצמך כסנגור של אותו אדם" הוא עדיין מחייך אליי אבל הפעם הוא מחייך גם עם השפתיים, "אתה יפה יותר כשאתה מחייך ככה" אני אומר לו והוא מצחקק "רק לך מותר לראות את החיוך הזה" אני מסמיק מהתשובה שלו ואז נזכר באוכל שהכנתי לו. "מייקי הכנתי לך אוכל, אני מקווה שזה עדיין יהיה טעים לך" אני מגיש לו את קופסת הפלסטיק שיש בה ירקות עם בייקון וחביתה קטנה. "לא היית צריך, אבל אני בטוח שזה טעים" אני מרגיש אכזבה על זה שמייקי לא יאכל את מה שהכנתי, "בייב אל תהיה עצוב כל כך אני אוכל מזה מהר כי אין לי הרבה זמן לפני שהמשפט מתחיל" הוא מלטף את ראשי ולוקח את הקופסא. "זה מאוד טעים בייב, אני מבטיח שאחרי זה נלך לדייט טוב?" אני מחייך ומהנהן בעודי צופה בו אוכל ממה שהכנתי, אני מרגיש טוב לצפות בו אוכל את האוכל שלי. מעולם לא חשבתי שככה אהבה אמיתית מרגישה, לא זכור לי שהבטתי בצורה הזו בג'קסון שאכל כל יום מהאוכל שהכנתי.
"בייב אני אוהב אותך" הוא אומר לפני שפונה לכיוון הכניסה המיועדת לו, "חכה" אני קורא לו והוא נעצר ומביט בי "בהצלחה, אני אוהב אותך" אני נושק לו פעם נוספת על הלחי ושם לב לחיוך שלו "תודה אהוב". הוא הולך, קרקוש העקבים הנמוכים שלו מהדהד ברחבי המסדרון ואז אני מבין שגם לצעדים שלו יש צליל מוכר בדיוק כמו לצעדים של ג'וני, מקצב שנמצא בהרמוניה עם שאר הצלילים במרחב שרק אני יכול לזהות בין עולם של צלילים שונים. אני פונה לכיוון הכניסה הנפרדת לצופים ונכנס דרך דלת העץ הכבדה, אותה הדלת שראתה אותי נכנס דרכה בצעדים מפוחדים יחד עם ילד בן ארבע. "עבר הרבה זמן" אני לוחש לאוויר וחיוך רפה נמצא על שפתיי, אני הולך למקום שבו אוכל לצפות על מייק בלא הפרעה ומוצא מקום שקט בצד מהצד של הנאשם. אני נושם עמוק ושומע את קולו של המזכיר קורא לקהל לעמוד לכבוד כניסתו של השופט, הוא לא ממש נותן צומת לב לשופט אלא לחבר המושבעים ומופתע לגלות כי אלו אותם חבר המושבעים אשר היה איתו במשפט.
הוא צפה במייק בפעם הראשונה כעורך דין, הדרך בה הוא עמד בבטחון והציג את עמדתו הייתה חלקה כל כך הוא כמעט יכל לראות את אותה ההילה מסביב לראשו של מייק כמו בפעם ההיא מחוץ לבית הקפה. הטיעונים של עורכת הדין השנייה כלל לא שברו את קו ההגנה שלו והוא היה מופתע לגלות עד כמה המקרה דומה למקרה שלו, לא פלא שחבר המושבעים הוא אותו הדבר כמו מלפני שנה וחודשיים. מה שעוד יותר הפתיע אותו היה העובדה שהוא כלל לא בכה, הוא לא נזכר בשום אירוע מכאיב אלא מצא עצמו שקוע במייק ובתנועות החלקות שלו. זה שימח אותו לדעת שההשפעה של מייק עליו היא טובה. הוא חייך כאשר חבר המושבעים החליט פה אחד שהנאשם חייב, מייק ניצח במשפט. הוא ראה את מייק שולח לו קריצה בלתי מורגשת והוא הרגיש את הלחיים שלו מתחממות, האישה שמייק ייצג פרצה בבכי והודתה למייק עשרות פעמים ומייק חיבק אותה ולחש לה מספר דברים לפני שהתקדם לעברי. "היית מדהים מייקי" אני אומר ומחבק אותו, "תודה אהוב, הבטחתי לך דייט נכון?" הוא שואל בקול פלרטטני ואני מקבל את אותו פלרטוט בחיוך ומהנהן כתשובה "אז בוא נלך אנחנו ניקח את ג'וני מהגן ונשים אותו אצל ג'נה ורים אני בטוח שמימי תשמח" הוא עושה שיחת טלפון לרים ואז אנחנו יוצאים לכיוון החנייה.
YOU ARE READING
Rules(boyXboy)✔
Lãng mạnאייס הוא אב חד הורי לילד בן חמש בשם ג'ון, הוא נפרד מבן זוגו הקודם ולאחר שנה שניהל חיים שקטים יחד עם בנו, בן זוגו חוזר ואיתו השדים שאייס החביא במשך שנה שלמה. בתפנית מוזרה שרק החיים יכולים לעשות השופט הצעיר שנתן לאייס את הזכות לגדל את ילדו לבדו נחלץ ל...
