ואז כשהופעת

פרק 7

"השקדיה פורחת, לשקדי יש תחת." דניאל זמרה, בעטה בישבנה של שקד וגרמה לה לפרוץ בצחוק, בשעה שהשתיים התהלכו באיטיות סביב המגרש, כשהשמש האירה על פניהן ובנות כיתתן רצו מיוזעות ועקפו אותן.
"דניאל אודסקי מכוערת, יש לה פרצוף של אוגרת." שקד שרה בתגובה עם אותו לחן וגרמה לדניאל לנחור בבוז.
"שקד פרץ זונה ולקחה את הגבר החתיך של השכונה." דניאל החזירה ולא נשארה חייבת, ושקד מיהרה להשיב תגובה.
"כבר הסברתי לה מאתיים פעם שאין לי כלום עם ליאב." הלחן של השיר 'השקדיה פורחת' חזר בפעם הרביעית ולפני שדניאל הספיקה להגיב לדברי חברתה, לינוי שעשתה הפסקה קצרה מהריצה באותה דקה כדי להסדיר את נשימתה רטנה בפני השתיים בייאוש.
"אני נשבעת לכן שאם אני מתחילה לשיר 'השקדיה פורחת' בגללכן, שתיכן מתות עד מחר." פלטה מפיה בעודה מתנשפת וחזרה לרוץ, גרמה לבנות לפרוץ יחדיו בצחוק מתגלגל.
"בנות, למה אתן לא רצות?" יפה, המורה לספורט גערה בשתיים שהתלהכו באיטיות סביב המגרש, "שקד, בלבלת לי את המוח להמליץ לך על תרגילים ועל תוכנית אימונים מסודרת ובסוף בשיעור שלי את הולכת כמו פדלאה?" המורה פנתה אל שקד בכעס והתעצבנה על כך שזלזלה בשיעור הספורט שלה.
"זאת לא אני, יפה. זאת דניאל מדרדרת אותי." שקד השיבה והוציאה את עצמה חפה מפשע, על הדרך הלשינה על חברתה הטובה שהפריעה לה בריצה ודרדרה אותה ללכת איתה באיטיות במקום לרוץ כפי שהמורה יפה ביקשה. היה ברור שיפה תסלח לשקד, היא הרי הייתה אחת מהתלמידות האהובות עליה, נוסף ללינוי, זוהר ומיתר. את דניאל המורה לא מאוד חיבבה, מאחר ותמיד התעצלה בשיעוריה והפריעה לחברותיה הטובות - זוהר, לינוי ושקד להתאמן, כמו עכשיו במקרה עם שקד, וספק אם היא תסלח לה.
"למה את כחבה?" דניאל שאלה את שקד והביטה בה בעייפות, היא ידעה שבעקבות ההלשנה של שקד עליה, יפה תציב לה אולטימטום - כדי שלא תשים לה הפרעה תצטרך דניאל להשתתף במהלך כל השיעור, ומן הסתם שדניאל בכלל לא אצתה להשתתף בשיעור של יפה.
למען האמת, שקד רצתה שדניאל תשתתף בשיעור ולכן הלשינה עליה, לדעתה דניאל לא ממצה מספיק את היכולות שלה בשיעור ובגלל זה בסוף המחצית הציון שלה בספורט לא עולה על שבעים.
בעיניה, בספורט דניאל יכולה להגיע בקלות לציון מאה. לעומת שקד - דניאל טובה בספורט והשיעורים פשוט משעממים לה, היא אוהבת למתוח את הגבולות והיכולות של עצמה, מה שלא קורה אצלה בשיעורי הספורט כי כל מה שעושים פשוט וקל מדי עבורה.
אבא של דניאל רץ כבר שנים והשתתף בתחרויות ומרתונים למיניהם, כך שאצל דניאל ריצה זה בדם ומגיל צעיר הייתה רצה עם אביה בימי שבת ולעיתים קרובות גם באמצע שבוע.
חוץ מזה, כמעט כמו כל רוסיה - גם דניאל הייתה שנים רבות בהתעמלות אומנותית, ספורט זה דבר שקטן עליה.
"למה את גונבת מילים של מרוקאית שאת בכלל רוסיה?" שקד שאלה לאור העובדה שדניאל השתמשה במילה מהשפה המרוקאית. מטרתה של שקד הייתה לעצבן את דניאל, היא בהחלט הייתה משועשעת מהמצב וכעת החזירה לדניאל על כל הפעמים שהציקה לה במהלך השבוע האחרון.
"שאלתי למה את זונה," דניאל תרגמה לשקד את המשפט, "בעברית פשוטה נטולת מרוקאית זה יותר מובן? יא מרוקאית מזויפת." השיבה וגלגה את עיניה בקרירות.
שקד צחקקה בתגובה, "מישהי פה שכחה ממי היא למדה את קמצוץ המרוקאית שהיא יודעת."
"אודסקי!, פרץ! - לרוץ, לא לדבר, יא זוג עגלות." יפה צעקה אל עבר השתיים ובמהרה שקד החלה לרוץ מסביב למגרש.
"די , יפה. אני אעלב פה." דניאל צעקה לה חזרה ממרחק והחלה לרוץ יחד עם שקד.
שקד פרצה בצחוק בעודה רצה ובהחלט נהנתה משיעור הספורט הזה והשתעשעה בכל רגע בו.
בתום השיעור, לאחר שבנות כיתתה של שקד הלכו להחליף בגדים ולהתארגן לשיעור הבא, שקד נותרה עם המורה יפה שביקשה ממנה להישאר לאחר השיעור. כששקד הביטה בה - היא התמלאה באי-נעימות שבשיעור שהיה היא התעסקה בלדבר עם דניאל במקום להתעמל ולעקוב אחרי הוראותיה של המורה.
יפה הייתה אחת המורות האהובות על שקד למרות שחינוך גופני היה המקצוע השנוא עליה, כעת לאחר שהחלה להתאמן ולהיות בכושר - היא החלה לחבב את המקצוע, אולם בכל השנים הקודמות לזו, שקד שנאה שנאת מוות את שיעורי הספורט.
איכשהו, בכל כיתה שבה שקד הייתה מצויה, רובן המוחץ של בנות כיתתה היו ספורטאיות שמתעמלות באופן קבוע, קרוב לודאי שיותר מפעמיים בשבוע, אם זה ריצות קבועות, שיעורי ריקוד, התעמלות אומנותית, כדורסל וכדורגל..
גם שקד נהגה לרקוד ובמשך שנים השתתפה בחוג ריקוד שערך בימי שני בשעה שלוש וחצי, היא אהבה בעיקר מחול והיפ-הופ ושנאה בלט כי היא תמיד שכחה את המילים השונות שנהגות כחלק בלתי נפרד משפת הריקוד, ואת המוזיקה בעיניה הייתה נוראית. שקד שנאה בעיקר בלט כי היא הייתה התלמידה הכי מתקשה בחוג, ולכן אחרי שנתיים של לימודי בלט היא הבינה שזה לא בשבילה ולמדה בחוגי ריקוד אחרים.
למרות ששקד רקדה באופן קבוע, רוב הבנות בכיתה שלה היו בכושר יותר ממנה.
זה לא שהיא הייתה הגרועה מכולן, היא הייתה ברמה בינונית בשיעורים ושקד לא אהבה את הבינוניות הזו. היא תמיד שאפה ליותר ומעולם לא הצליחה להשתפר יותר מדי.
"אני יודעת שלא הייתי היום במיטבי, סליחה." שקד אמרה באי-נעימות והעבירה את ידה בשיערה הארוך שהתפזר לאורך כל גבה.
יפה העלתה חיוך קטן והנהנה, "הכל בסדר, שקד. אני רק רוצה שתזכרי שזו שנה אחרונה, אל תהרסי לעצמך את הציון בתעודה בשביל דיבורים עם חברות. זה פוש אחרון, עכשיו את צריכה להיות מפוקסת יותר מתמיד והעובדה שהתחלה להתאמן גם מחוץ לשיעורי הספורט בבית הספר יכולים לשחק לטובתך." יפה השיבה, היא לא רצתה ששקד תהרוס לעצמה דווקא עכשיו - כשהיא קרובה לסיים עם המקצוע הזה והיא יכולה להגיע להישגים טובים. אם שקד תשתדל בשיעורים היא תהיה מוכנה יותר למבחן הבגרות במקצוע, ואם לא תפריע ותשתתף בשיעורים למורה תהיה לגיטימציה לתת לה ציון גבוה שיועיל לה בבגרות.
"נכון," שקד הנהנה עם ראשה בהסכמה עם דבריה של יפה, "זה לא יקרה שוב." היא הביטה בה במחילה.
אחרי שיפה סלחה לשקד ושאלה אותה איך הולך לה עם האימונים שהחלה לעשות בבית, השתיים המשיכו לדבר עוד דקות אחדות ושקד סיפרה לה על ההתקדמות ושהחלה לעשות הליכות בנוסף לתרגילים הביתיים.
מורתה שמחה והייתה גאה בתלמידה שלה שהחלה להתמיד עם העניין ושחררה את שקד לדרכה.
שקד התקדמה בעייפות אל המקלחות ועיניה נפקחו כאשר ראתה את שפתיה של החברה הכי טובה שלה נדבקות לשפתיו של הידיד הכי טוב שלה. היא הרימה גבותיה בפליאה, היא הייתה המומה לחלוטין ולא ידעה איך להגיב לזה. העובדה שזוהר ואורן מאז ומתמיד נראו לה מתאימים לא הייתה חידוש עבורה, אך זה שקורה בין השניים משהו - בכלל לא היה ידוע לה וזה היה בהחלט חידוש.
"ככה אתם מסתתרים ממני? חמודים." שקד שאלה והעלתה חיוך קטן על פניה, היא הייתה עצובה ובו-זמנית גם שמחה. העציב אותה שחבריה הסתירו את הקשר ביניהם ממנה, דווקא ממנה, אולם עם זאת היא מאוד שמחה שלפי מה שעיניה רואות כעת - מתבשל בין השניים קשר רומנטי.
אורן וזוהר התנתקו זה משפתי זו והביטו בחברתם שהחלה להתקדם לכיוונם, הם העבירו את מבטם אליה ואז חזרו להביט מופתעים אחד בשנייה. השניים לא תיארו לעצמם שמישהו יתפוס אותם על חם ליד דלת המלתחות, בעיקר אחרי שבדקו שכולם הלכו לכיתות ושנותרו רק הם באזור. הם פספסו את העובדה שבזמן שכולם החליפו לבגדים נקיים ונטולי זיעה, התארגנו ושבו לדרכם - חברתם הייתה עסוקה בשיחה עם המורה וכאן הייתה הטעות שלהם.
"שקד, עשי לי טובה, בלי רִגְשִׁי ודרמות." אורן פלט ונאנח וזוהר הביטה בו לא-מרוצה מדבריו ודחפה את מרפקה בביטנו. שקד הייתה החברה הכי טובה של זוהר והיא לא תיארה לעצמה שתצטרך להסתיר ממנה במשך שלושה שבועות שיש לה חבר ועוד מי.
זה היה יותר מדי זמן בשבילה להסתיר משקד דבר כזה, אך כך יצא והיא החליטה לשמור את הסוד הזה ממנה עד שאורן והיא ירגישו שהגיע הזמן לספר.
עבור זוהר, שקד לא הייתה עוד חברה או סתם אחת, היא באמת רצתה לשתף אותה בקשר החדש עם אורן אך היא לא הייתה יכולה לספר לה בזמן שאורן העדיף שהם ישאירו את הקשר שלהם בדיסקרטיות עד שהכל התבהר. בכל זאת, לפני הלילה האחרון של החופש הגדול הם היו סך הכל ידידים והקשר הרומנטי ביניהם הגיח לפתע, הוא קרה ללא שום התראה מוקדמת.
באותו הלילה שבו שקד נסעה עם דניאל למועדון בנתניה וזוהר יצאה למסיבה עם שאר החברים שביניהם היה אורן, קרה שהשניים שתו קצת אלכוהול שעשה את עבודתו נאמנה - אורן וזוהר רקדו צמוד זה לזו, נכנסו לבועה קטנה של שניהם ובתאווה רגעית התנשקו.
הדבר גרם להם לדבר על כך ביום שלמחרת, ובמקום שהשיחה שהסתכמה בכך שזה קרה בטעות כיוון שהשניים היו שיכורים - הדבר חזר על עצמו עוד מספר פעמים.
זה היה מוזר עבור שניהם שמעולם לא חשו רגשות חיבה כלפי השני מעבר לידידות, אולם אחרי הנשיקה הגיעו גם רגשות קלים בהדרגה, שגרמו לשניים לחשוב שכדאי שינסו ביניהם מעבר. גם ידידים יכולים להתאהב ולהפוך לזוג מהסרטים, אבל זה יכול לקחת זמן.
חבריה של שקד החליטו שעד שהקשר התבהר ביניהם - הוא ישאר אך ורק ביניהם, ולמרות הניסיונות של זוהר לשכנע את אורן שיספרו לשקד, היא לא הצליחה לשכנע אותו ונאלצה לשמור על העניין בסוד.
לדעתו של אורן, ברגע שאחת מהבנות תדע שהשניים זוג - כולן ידעו, כלומר, משקד המידע היה דולף גם אל לינוי ולדניאל ומשם הלאה. הוא העדיף שהקשר שלו עם זוהר ישאר ביניהם כדי שלא יצטרכו להתמודד בנוסף לכל עם לחץ מהסביבה, הוא העדיף שהם יקחו את הזמן ביניהם מבלי שאף אחד ילחץ עליהם.
מה שלא ידע אורן, זה ששקד מעולם לא הייתה מספרת על הקשר בינו לבין זוהר ללא רצונם, לאף אחד.
"אל תבינו לא נכון, אני שמחה בשבילכם, מאוד. ״ שקד מיהרה להבהיר, ״אבל אני לא מבינה למה הסתרתם את זה? ממה פחדתם?" חוסר ההבנה שלה השתקף דרך עיניה, שקד לא הצליחה להבין למה דבר כזה מקסים הוסתר בפניה, איך מאחורי גבם של כולם צמחה זוגיות ללא ידיעתם של החברים.
היא אפילו לרגע חשבה שאולי בעצם כולם יודעים והיא זו שלא שמעה דבר על הקשר בין חברתה וידידה הטובים, אולם במהרה הבינה שאין סיכוי שזוהר ואורן לא היו מספרים לה לפני כולם, הרי היא חברה מאוד טובה של שניהם.
זוהר נאנחה והניחה את ידה על מצחה, היא לא הייתה בטוחה איך אפשר להסביר את הדבר הזה שהתחולל לפתע בין אורן לבינה, זה היה מפתיע עבור שניהם ודבר שהיא בעצמה עוד לא הצליחה לעכל לגמרי.
"אתם בכלל ביחד או שזה-" היא ניסתה להבין ובחנה בהתפלאות את הבעותיהם של השניים.
"אנחנו ביחד." אורן פלט מפיו בביטחון ומיהר להבהיר, שלא תהיה חלילה אי הבנה.
"כמה זמן אתם מסתירים את זה?"
"כמעט חודש." זוהר השיבה ושקד העלתה את גבותיה מופתעת, "שקדי, אל תתבאסי עלינו, לא רצינו שזה יעבור כל כך מהר לכולם. פחדנו שממך זה ידלוף לבנות ואז שכולם ידעו, זה קרה באופן מפתיע אז רצינו להשאיר את זה לעצמנו בהתחלה." היא ניסתה.
שקד נאנחה בהבנה והתרככה במהרה, "מזל טוב, יא חברים דוחים." היא עטפה את זרועותיה סביב חבריה.
אורן פלט גיחוך מפיו, "באמא שלך, אל תספרי לאף אחד." ביקש והיה מלא תקווה שלמרות ששקד יודעת עליו ועל בת זוגו החדשה, זה עדיין ישאר בדיסקרטיות.
"הסר דאגה מליבך, ידידתך המקסימה תשמור את המידע לעצמה." היא מיהרה להרגיע, "אני מבינה למה אתם רוצים להסתיר, הכל טוב. רק אל תסתירו את זה במשך שנה שלמה, אחרת החברים באמת יתעצבנו עליכם."
"עכשיו אני יכולה להבין איך הדבר הזה קרה?"
זוהר חייכה במבוכה ואורן צחקק והצמיד אותה אליו, נשק לראשה וגרם לשקד להביט בהם במבט מומס.
״אני לא אספר לו איך נמסת אתמול כשראית את אביעד.״ היא לחשה לזוהר בשקט בשעה שהשתיים התקדמו ואורן נשרך אחריהן, כשהוא מדבר בפלאפון עם אמא שלו ועסוק בניסיונות לא מוצלחים להסביר לה איך לסדר את הטלוויזיה שהראתה מסך כחול עם כיתוב ׳לא זמין׳.
״תודה לך.״ זוהר מלמלה בציניות וצחקקה בשקט, היא כבר ידעה שמותר להסתכל ואסור לגעת וזה בדיוק מה שהיא עשתה. גם כך בעיניה אף אחד לא משתווה לאורן, גם לא אביעד.
___________
״ליאבוס.״ הדמות המוכרת הגיחה מרחוק והתקדמה אל ליאב בצעדים עייפים ומיואשים. היא התיישבה לידו על הקרקע, כשגבה כמו של ליאב - נשען על הקיר שבמקורו היה צבוע בלבן, אך מאז צביעתו הפך הלבן למלוכלך בעל נגיעות אפרפרות ושחורות, וסימני נעליים מרוחים על הקיר, ניתן להגיד שהקיר היה חייב צביעה מחודשת.
״מה קורה?״ הוא שאל בשעה שאופל הניחה את ראשה על כתפו החזקה והקשיחה, היא הייתה כל כך עייפה וחיכתה שכבר יגיע הערב ותוכל לנחות על המיטה התחתונה במיטת הקומותיים ולישון. היא עדיין לא עכלה שהגימלים שלה נגמרו וכעת היא כבר בעוד יום שגרתי בבסיס.
״בא לי הביתה.״ היא רטנה בעייפות ונאנחה.
״מה את בוכה, רק אתמול חזרת מגימלים.״ הוא גיחך והניד את ראשו כלא מאמין עליה.
״רק מלראות את הבסיס אני מתעייפת.״ היא מלמלה ועברה לשחק עם אצבעות ידיו הגדולה.
ליאב הביט בה בחיוך וגלגל את עיניו, ״את לא חושבת שאנחנו כאן מספיק זמן כדי להתרגל לזה?״
הוא מזמן התרגל לשגרה הזו, והאמת, הוא כל כך התרגל אליה עד שלא ידע מה יעשה כשישתחרר מהצבא, זה הפך לחלק בלתי נפרד מחייו, הוא מבלה בבסיס שעות רבות מאוד וזה היומיום שלו. איך אפשר לפתע להשלים את המקום הריק הזה כשחווית השירות הצבאי נגמרת? השחרור מהצבא יהיה רגע משמח שמהול בעצב.
ליאב אכן חיכה לרגע שישתחרר מהצבא ויפתח בדף חדש בחייו הבוגרים, להתחיל הפעם חיים שהוא מנתב, ללא שום מסגרת ששולטת בו או מנתבת אותו. הוא חשש והתרגש והיה גדוש בתהיות בנוגע לעתיד.
ליאב האמין שכל דבר בחיים, בסופו של דבר קורה לטובה, ולדעתו, החיים מובילים אותנו למקומות שבהם אנו צריכים להיות ולכן הוא לא דאג בקשר לעתיד שיבוא.
״אני ממש לא מתרגלת,״ אופל הרימה את ראשה מכתפו של ליאב והביטה בו בגלגול עיניים, ״אני מחכה כבר להשתחרר.״ היא בהחלט הייתה מיואשת, ובעיקר עייפה.
״זה מתקרב.״ מלמל בעידוד וטפח על ירכה.
אופל נאנחה והנהנה בהסכמה, בניסיון לא מוצלח לעודד את עצמה, לה לעומת ליאב נותרה עוד חצי שנה אך היא האמינה שהזמן יעבור מהר יותר משחושבת.
״מה חדש?״ התעניינה וחקרה את הבעתו שלא השתנתה בעקבות שאלתה.
אופל כבר ידעה מה חדש בחייו של ליאב, השמועות בבסיס עברו גם דרכה ובתור אחת שהייתה ידועה בתור ידידה טובה שכמו אחות עבור ליאב, שאלו אותה לא מעט שאלות שלהן לא הייתה לה תשובה. אופל בעצמה שמעה את החדשות על ליאב באמצעות שמועות, והייתה המומה שלא ידעה דבר על כך ממנו.
״אין חדש,״ ליאב משך בכתפיו, ״מה איתך?״ הוא כחכח בגרונו והעביר את מבטו אליה, ואז פלט מפיו פיהוק גדול ועייף.
אופל הרימה גבותיה והביטה בו נדהמת, ״למה אתה זבל? ׳אין חדש׳? שמעתי על הבחורה הזו שנישקת בכניסה לבסיס.״ היא כעסה על ליאב שלא סיפר לה מה קורה בחייו והתאכזבה שהייתה צריכה לשמוע על הבחורה החדשה שלו רק בזכות השמועות שרצו מפה לאוזן בבסיס, לא מעט בחורות התאכזבו לגלות שליאב כבר לא פנוי עבורן. רק שלעומת כל השמועות, ליאב אכן נותר פנוי ועדיין שקד לא גנבה את ליבו.
ליאב לא התרגש מכעסה של אופל, הוא ידע ששום דבר בבסיס הזה לא נותר מתחת לראדר וציפה שאיכשהו היציאה שלו עם שקד תתגלה. מספיק שאדם אחד עובר בסביבה ומה שראה רץ בכל הבסיס.
״לפחות אם מפיצים משהו שיפיצו נכון.״ ליאב הניד את ראשו כלא מאמין וגיחך. הוא לקח את העניין בהומור לעומת אופל שלא הייתה מרוצה לדעת שידידה הטוב לא סיפר לה דבר מהמתרחש בחיי האהבה שלו.
״נו, ליאב! תהיה קצת רציני, אני לא צוחקת. יש לך חברה ולא סיפרת לי? יא מניאק.״ אופל אמרה באכזבה וסטרה לחזה שלו עם ידה הרכה, היא בהחלט ציפתה שליאב יספר לה דברים כאלה. היא הייתה בטוחה שהם מספיק קרובים כדי שיספר לה על הבחורה שלו, וכן, שירצה להכיר ביניהן.
ליאב פרץ בצחוק, ״תרגעי, אם הייתה לי מישהי רצינית הייתי מספר לך. זה עדיין דבר לא ידוע,״ מיהר להרגיע ומשך בכתפיו, ״יצאנו פעמיים עד כה, הדייט הראשון התחיל טוב ונגמר רע והדייט השני היה מעולה. נראה מה יהיה.״ הוא העלה חיוך כשחשב על שקד והמפגשים ביניהם עד כה. למען האמת, לפני שאופל הגיעה הוא היה באמצע התכתבות איתה באפליקציית ׳וואטסאפ׳, שקד סיפרה לו שהיה לה שיעור ספורט ובמקום לזוז ולשרוף קלוריות היא הייתה איטית יותר מעגלה בסופר.
״על מה מדברים?״ אביעד נעמד מול השניים שישבו על הקרקע המלוכלכת והציע להם סיגריה.
ליאב הניד את ראשו לשלילה, כסימן שאינו רוצה, וכך גם אופל שלא עישנה ופחות אהבה את זה, היא ראתה איך חבריה מתמכרים לזבל הזה והחליטה שהיא מתרחקת מהעישון.
״הידעת שחבר שלך יוצא עם איזו בחורה?״ היא שאלה ושילבה את ידיה, כשחיוך עוקצני ומעט נעלב ריצד על פניה.
אביעד הנהן בהסכמה ומשך בכתפיו, ״ברור שידעתי, למה את נראית לא מרוצה?״ השיב וכיווץ את עיניו בחוסר הבנה לאור מבטה של אופל שלא היה נראה מרוגש כפי שציפה שיהיה, הרי אופל ניסתה לסדר לליאב חברות רבות שלה והתבאסה בכל פעם שליאב סירב לכך או שלא הלל בינו לבין חברה שלה.
ליאב גיחך בתגובה ואופל גלגלה את עיניה ברוגז, ״כי הוא לא סיפר לי!״ היא קראה והעיפה את ידיה באוויר, ״אביעד ואני חברים שלך כמעט באותה מידה, למה הוא ידע ואני לא? אני יודעת שאותו אתה אוהב קצת יותר אבל זה רק בגלל שיש ביניכם אחוות גברים לא מוסברת אז אני סולחת על זה ולא לוקחת אישית.״ אמרה.
העובדה שגם אביעד ידע על הבחורה החדשה של ליאב גרמה לאכזבתה של אופל מליאב לגדול, אם אף אחד לא היה יודע על כך שליאב יוצא עם משהי אופל הייתה מקבלת את זה.
אולי האכזבה נבעה גם מכך שאופל ידעה שלליאב ברור כמה היא משתוקקת שתהיה לו חברה וכמה התאמצה כדי למצוא בחורה שתתאים לו ותסב לו אושר. הייתה בה מן צפייה שאחרי כל זה, היא תהיה הראשונה לדעת כשיש חדש בחיי האהבה שלו, גם אם מדובר בדייט עלוב.
״לא רציתי שסתם תתלהבי, אופל. אל תקחי את זה קשה.״ ליאב אמר בניסיון נוסף להרגיע את ידידתו, ״מבטיח לך שאם תהיה התקדמות את תהי הראשונה שתדע.״ הבטיח והיא הנהנה והעלתה חיוך מרוצה. היא ניסתה להתנתק מהעלבון והאכזבה ולהמשיך הלאה, זה כבר קרה וזה שאופל תהיה מבואסת מכך לא ישנה את המצב הקיים.
אופל הביטה בנייד שלה ובהודעה שקיבלה זה עתה מאחת מחברותיה לבסיס, שהודיעה לה שמחפשים אותה. היא הודיעה לבנים שצריכה ללכת ולפני שהספיקה להוציא מליאב הבטחה נוספת בנושא חיי האהבה שלו, אביעד פצה את פיו.
״אופל.״ אביעד החל עם הנימה הפלרטטנית שאופל וליאב הספיקו להכיר. ליאב הרים גבותיו, הוא היה בטוח אך שתק בכל זאת, הוא חיכה לראות איך זה יתקדם ואז להעמיד את חברו במקומו.
״כן, אביעד?״ היא השיבה בקול משועשע וחיכתה ליציאה חדשה מבית היוצר: אביעד מזוז.
״מתי את ואני נהיה אנחנו?״ אופל הנידה את ראשה וגלגלה את עיניה בשעה שנעמדה על רגליה וניקתה את מכנס החאקי שלה את הלכלוכים והאבק שנדבקו אליו.
״הייתי מסמיקה אם לא הייתי יודעת שאתה מבלבל את השכל.״ היא לא התרגשה מהשטויות של אביעד, כבר הספיקה להכיר אותו ואת השטויות שלו.
בעיני אופל, אביעד היה חתיך רציני, בעל קסם אישי שלא יתפוגג לעולם. הוא היה אחד מהפלרטטנים המצחיקים שפגשה, הוא היה עושה את זה באלגנטיות ונונשלנטיות וגרם לה לצחוק בתוך שניות אחדות מהשטויות שפלט מפיו. אף אחד לא יכול עליו בעניין הזה, הוא בהחלט הבחור המצחיק ביותר שפגשה אי פעם. ולמרות שאביעד היה בדרן לא קטן, היה בו כל כך הרבה מעבר, הוא היה חכם וכישרוני, פשוט בן אדם מדהים שיש בו הכל מהכל, שום תכונה טובה לא פסחה עליו.
״מי אמר שאני לא רציני?״ הוא שילב את ידיו על החזה הקשיח שלו והרים גבותיו. אביעד אמנם לא היה רציני, אולם אופל הייתה מדהימה בעיניו ולא היה מסרב לצאת איתה לדייט, אם הייתה מסכימה לו.
״אני מכירה אותך מספיק טוב, אביעד,״ היא השיבה בחיוך וטפחה על כתפו, ״בכל מקרה ירין הציע לי לצאת איתו.״ פלטה מפיה וחשפה את העובדה שבקרוב תצא לדייט שעדיין לא הספיקה עליו לליאב.
״ואת עוד מבלבלת שאני לא מספר לך דברים, הא אופל?״ ליאב הרים גבותיו והיה מופתע מהידיעה שהגיעה לאוזנו זה עתה.
״עדיין לא יצאנו, מבטיחה לספר אחר כך, לעומתך, ליאבוס.״ היא אמרה כשחיוכה לא יורד מפניה, והחלה להתקדם במהרה אל המבנה, מה שחסר לה בכל היום השבוז הזה הוא שהמפקדת שלה תצרח עליה.
״את עוד תצאי איתי, אופל.״ אביעד קרא לעברה בביטחון והיא צחקקה בקול.
״את זה עוד נראה, אביעדי.״ השיבה בתגובה ונכנסה אל המבנה.
ליאב צחקק והניד את ראשו כלא מאמין, ״מסתבר שהיא אפילו לא צריכה שאגן עליה מפני הפלרטטנות שלך.״
הוא היה גאה באופל שלא נפלה במהרה בקסמיו של חברו. אופל כבר הספיקה להכיר את החבורה ובילתה איתם מספיק בשביל לדעת שאף אחד אצלם לא באמת רציני, אולי עוז וליאב כן, בצורה כלשהי, שניהם לא באמת הביעו רצון כרגע לזוגיות.
אמנם השניים לא התנגדו לכך אך הם גם היו אדישים לדבר.
״שתוק, לפני שאקח לך את הקטנטונת.״ אביעד איים על ליאב שלא התרגש כלל מדבריו.
״אתה חמוד שאתה חושב ששקד תשים עליך.״ ליאב גיחך ולא חשש כלל מהאיום של אביעד, מבחינתו אביעד לא יכול מולו כשמדובר בשקד.
״רוצה לנסות?״ אביעד שאל בהתחכמות, הוא בהחלט לא התכוון למה שאמר ובחיים לא חשב להתעסק עם בחורה שהחבר הכי טוב שלו יוצא איתה. זה חוק לא מוסכם שידוע בין חברים, גם מבלי לסכם עליו.
אביעד בחיים לא היה עושה דבר כזה לליאב.
"חסר לך." ליאב הזהיר, ספק אדיש לדבריו - ספק עצבני, ואביעד פרץ בצחוק כשהקנאה של חברו הטוב התגלתה בפניו.
כזה ליאב, מאז ומתמיד היה קנאי למה ששלו.

תודה רבה על כל התגובות החמות! זה כל כך כיף ומרגש לקרוא את התגובות שלכם ואני באמת משתדלת להגיב לכולכם🥰
בואו נשבור שיא הצבעות ותגובות!!

מחכה לשמוע מה חשבתם על הפרק, אוהבת❤️