ליאב שכב על הספה הלבנה בביתו של עוז והביט בתקרה המשעממת במבט ריקני. הוא הרגיש עייף פיזית ובעיקר נפשית להכיל את התקופה הזו, חלול וחסר כוחות.
ליאב גמע את רוקו בחוזקה וניסה לעכל שזהו, סבו איננו יותר בחיים ושכעת הוא נהפך לזיכרון.
הנייד החל לרטוט על השולחן וליאב הסב את מבטו העייף והביט בצג, שעליו השם המוכר היה כתוב - שקד.
הוא החליט לענות לשיחה, במחשבה שלהיעלם סתם ככה לשקד, מבלי להסביר זה לא הדבר הכי חכם לעשות. הרי היא תלחץ לשווא, כמו שיצא לו להכיר אותה, וליאב לא רצה בזה, לגרום לשקד ללחץ מיותר.
"ליאבי, מה קורה?" שקד שאלה בקול משועשע בשעה שהביטה בעצמה דרך המראה וסידרה את שיערה הארוך. יומיים עברו מאז הפעם האחרונה ששמעה מליאב והיא בהחלט התגעגעה ותכננה להתלונן בפניו על כך ששכח ממנה ונעלם. היא לא הייתה מודעת למצב ולמה שקרה ביומיים שבהם השניים לא דיברו כלל וכלל.
"היה יכול להיות יותר טוב." מלמל ונאנח, נשך את שפתיו בכאב ועצם את עיניו בחוזקה. רגעים רבים שלו עם סבא שמואל רצו במוחו מבלי שהצליח לשלוט בכך וזה חיזק אצל ליאב את הגעגועים והכאב שחש בליבו.
"קרה משהו?" היא שאלה והביטה בחוסר הבנה בהשתקפותה דרך המראה כשגבותיה התכווצו בשאלה.
"סבא שלי נפטר." ליאב פלט מפיו בשקט ועדיין לא הצליח לעכל את משמעות המילים הללו ואת העובדה שהוא נפרד מסבא שלו לתמיד, שהוא לא יראה אותו יותר, לא יצחק איתו ולא יוכל לשמוע את קולו שהצליח להרגיע אותו ולייעץ לו תמיד.
שקד המופתעת הניחה את ידה על פיה שנפער, היא לא צפתה לשמוע בשורה עצובה וכואבת כמו זו, "אני משתתפת בצערך."
הקו דמם ושקד מיהרה לפצות את פיה, "יש משהו שאני יכולה לעשות? דבר קטן אפילו?" היא קיוותה לשמוע מליאב תשובה חיובית, היא באמת רצתה לעזור לו ולהיות שם בשבילו בכל דרך שרק אפשר.
"לא, שקד. תודה." השיב ונאנח, ליאב לא ידע עוד מה להגיד, כאילו שסבו לקח איתו את יכולת הדיבור שלו. לא היו מילים בפיו שיתארו את סערת הרגשות שהתחוללה בתוכו, את כל הכאב שהוא חש על האבידה הזו, על סבא שמואל המדהים שלו, אחד מהאנשים הטובים ביותר שליאב הכיר בחייו.
"הייתה כבר ההלוויה? איפה אתה עכשיו?" שקד התעניינה, היא דאגה לשלומו של ליאב שחש כעת אבוד.
"ההלוויה הייתה לא מזמן, הייתי צריך לעבור בבסיס ובאתי קצת לבית של עוז, אני צריך קצת שקט מהכל לפני שאני הולך לשבת עליו שבעה." ליאב הרגיש מחויב לשבת שבעה על סבו, הוא היה מהאנשים הקשורים והחשובים ביותר לליאב, שמואל היה אביו השני שתמיד היה לצידו, בכל עת.
ליאב לא הפסיק להריץ את הרגעים לפני מות סבו, את הרגע שהמפקד ביקש לדבר לבד עם ליאב והודיע לו שמצבו של שמואל מדרדר ושהוא צריך לנסוע הביתה. אמו של ליאב דברה עם המפקד והסבירה לו את המצב הקשה וליאב מהר לקחת את צרור המפתחות שלו ולעלות לרכב, לנסוע כמעט שעתיים שלמות עד בית החולים ולהתפלל שזה לא סוף הסיפור, שאלה לא רגעיו האחרונים של סבא.
YOU ARE READING
ואז כשהופעת
Romanceאחרי לילה ארוך ששקד פרץ מעבירה במועדון שהכניסה אליו אינה מותרת לבני גילה, היא פוגשת באופן מפתיע בליאב אלקיים - אותו חייל שגדול ממנה בארבע שנים והספיקה להכיר דרך יישומון האינסטגרם. האחד שמבלי להכיר אותו ולפגוש אותו פנים מול פנים, הצליח לשבות את שקד ה...
