שקד זפזפה בעייפות בערוצי הטלוויזיה וחיפשה בשעמום תוכנית מעניינת לראות שתמלא את זמנה עד שתחליט ללכת לישון.
לרוב אצל שקד, שישי בערב לא היה יום מיוחד, מדי פעם היא הייתה נפגשת עם חברים אבל לרוב כל אחד מהם היה קבור בתוך ארוחת שישי ולא יצא מהבית. החבורה שלה פחות ניצלה את ערבי שישי ליציאות ולשקד זה לא הפריע, כשהציעו לצאת היא זרמה אך שלא עשתה כלום זה לא חרה לה, היא לא הייתה מהאנשים שרק מחפשים מתי לצאת לבלות, כמו ליאב למשל. מבחינת שקד גם לרבוץ מול הטלוויזיה זה בילוי מספק.
הנייד שלה שנח על ירכה החל לרטוט על גופה, ושקד העבירה את מבטה העייף אל המסך שעליו השם ליאב הופיע. ״שישי שלום, ליאבי.״ היא ענתה לשיחה כשעל פניה ריצד חיוך קטן ועייף, במוחה - שקד החליטה שבסיום השיחה עם ליאב היא תלך לישון למרות שהשעה עוד מוקדמת יחסית, היא חייבת להשלים שעות שינה אחרי השבוע הארוך שעבר עליה.
כיתה י"ב לא הייתה ריקה ממעש כפי שתיארו לה אותה ובשבוע האחרון שקד הספיקה להגיש שלוש עבודות ולעשות מבחן מייאש בארבע יחידות מתמטיקה - זה היה בעיניה יותר מדי בניגוד לאיך שדמיינה את שנת הלימודים האחרונה בבית הספר.
ליאב גיחך, ״שישי שלום גם לך,״ השיב. ״מה את עושה? אני מפריע?״
״לא עושה כלום, נרדמת משעמום. יש הסבר למה אין תוכניות מעניינות בטלוויזיה בשישי בערב?״ השיבה ואז שאלה בייאוש כשלא מצאה שום סדרה מעניינת שתשעשע אותה ותעביר את זמנה.
ליאב חייך לעצמו וישב בשביזות על הספה בסלון ביתו הגדול של עוז, זה כבר נהיה נוהל שליאב נמצא אצלו בבית למרות שעוז לא נמצא. ביתו של עוז בהחלט הפך לבית שני של ליאב, בעיקר בתקופה הזו, אחרי פטירת שמואל - סבו של ליאב, הרי שמאז לא היה מסוגל לבקר בבית ולהעביר שם שישי-שבת.
היה לו קשה מדי לחזור לבית ולא לראות את סבא שמואל עומד בראש השולחן ומברך בקידוש את הברכות הקבועות. המחשבה שהוא לא ילך יותר עם סבו לבית הכנסת קרוב למוצאי שבת שרפה את ליבו.
כל המצב הזה עדיין היה טרי עבורו, קשה מנשוא. ליאב נזכר במנהג הקבוע של סבו, שמיד בתום הקידוש, בשעה שאמו, סבתו ואחותו ליאן, היו קמות מהכיסאות כדי להעביר את סירי האוכל לשולחן, סבו היה מניח את ידיו הצנומות מעל לכיפה הלבנה שנחה על ראשו של ליאב ומברך אותו בשלל ברכות שכללו בריאות, אושר, שפע וזוגיות.
מיד לאחר מכן שמואל היה תופס את נכדתו הקטנה עם סיר חם בידיה, הוא נהג לזרז אותה להניח את הסיר וגרם לצחקוקים מצדה כשהיא מנסה להרגיע אותו במשפט "רק רגע, סבוש." ואז הוא היה מנשק את לחייה וממלמל ברכות מכל ליבו ונשמתו גם בשביל הנכדה הקטנה שלו.
"אמן, סבא. אמן שהכל יתגשם." - ליאן הייתה מאחלת ונושקת למצחו וחוזרת לעזור בסידור השולחן.
YOU ARE READING
ואז כשהופעת
Romansאחרי לילה ארוך ששקד פרץ מעבירה במועדון שהכניסה אליו אינה מותרת לבני גילה, היא פוגשת באופן מפתיע בליאב אלקיים - אותו חייל שגדול ממנה בארבע שנים והספיקה להכיר דרך יישומון האינסטגרם. האחד שמבלי להכיר אותו ולפגוש אותו פנים מול פנים, הצליח לשבות את שקד ה...
