ואז כשהופעת

פרק 27

"יום הולדת לשקדי חג שמחה לילדים,

יום הולדת לשקדי בואו נפוצץ לה את הפנים.

בידיים הך הך הך וברגליים תך תך תך

להלהלה להלהלה להלהלה.-" צרור קללות נפלט במלמול מפיה של שקד כאשר הרגישה בחבטות הולמות את גופה.

"אח, אביב. יא ילד זבל." שקד רטנה והעלתה את שמיכתה עד שכיסתה את פניה, גורמת לו לפרוץ בצחוק מתגלגל. היא לא תיארה לעצמה שיום ההולדת שלה יתחיל בקבלת מכות ודווקא דמיינה את הבוקר הזה מתחיל רגוע יותר; אולי שהוריה ואביב שרים לה שיר יום הולדת סימפטי יותר, או אולי בחיבוקים ונשיקות, ואולי גם עם בלונים.

"קומי, נו. אני צריך עוד להגיע לבסיס בזמן." אביב משך את השמיכה מגופה של שקד, גורם לה לפקוח את עיניה ולהביט בו בפרצוף עייף.

"מזל טוב, מפלצת שלי." הוא התיישב לידה על מיטתה הרחבה, תפס בפניה ונשק ללחי שלה ארוכות. שקד רטנה בכאב כשאביב תפס בפניה בחוזקה וכששיחרר אותן הניחה את ראשה כל חזהו החשוף והשזוף וחיבקה אותו בחום. הוא היה האח שמעולם לא היה לה והחבר הכי טוב שלה, עם כל הכבוד לליאב, אורן ועידו - אביב תמיד יהיה החבר הכי טוב של שקד שמכיר אותה יותר מכולם. בכל זאת הוא מכיר אותה כל חייה, מהרגע שהיא עוד הייתה בבטן אמה והוא היה רק בן כמה חודשים.

"תודה, שרק." שקד התיישרה ופלטה פיהוק ארוך ועייף, משפשפת את עיניה וממצמצת מספר פעמים בניסיון להתעורר. "בטוח יהיו לי סימנים כחולים על כל הגוף מהמכות שנתת לי כבר מאתמול בלילה, מעצבן." היא סטרה לידו החזקה וקמה מהמיטה.

"מה? איזה מכות בדיוק נתתי לך בלילה?" אביב שאל המום, "המכות היחידות היו כחלק משיר יום ההולדת."

"כל הלילה הרבצת לי, תהיה בריא. שיר יום ההולדת היה הדובדבן שבקצפת." שקד הנידה את ראשה כלא מאמינה כשחיוך ניצת על פניה. היא חשבה לעצמה שבילדותם היה יותר נחמד לישון ליד אביב, כל הלילה הוא ישן באותה תנוחה ולא זז ימינה או שמאלה, ובטח שלא בעט בה מתוך שינה.

"שקרנית." אביב קרא כלא מאמין והתהלך אחריה לכיוון חדר המקלחת, ונעצר כאשר שקד טרקה בחוצפה את הדלת בפניו. אין מה לעשות, כדי להשתין מישהו חייב להשאר בחוץ.

"נשבעת לך," היא הבטיחה מצידה השני של הדלת, "ואם אתה לא מאמין, בפעם הבאה שתישן אצלי נפעיל מצלמה ותראה לאיזה פרא אדם הפכת מאז שהתגייסת." קראה בקול.

אביב גיחך וגירד בעורפו, "אופס?" הוא ספק אמר - ספק שאל, לא בטוח מה הוא אמור להגיד על הגילוי המפתיע שהוא הפך להיפראקטיבי בשנתו.

רעש הדחת המים נשמע מהניאגרה והדלת נפתחה שניות בודדות לאחר מכן, "בהחלט אופס."

השניים הברישו את שיניהם בעזרת מברשת השיניים המהולה במשחה בטעם מנטה חזק שהעירה את כל החושים ולאחר שסיימו לצחצח היטב, הם שטפו את המשחה מפיהם בעזרת מים, וכמובן, לא שכחו להשפריץ אחד על השנייה כאילו שחזרו לגיל שמונה - רחוקים לגמרי מגיל שמונה-עשרה.