ואז כשהופעת

פרק 32

יפים שלי, לפני שאתם קוראים את הפרק שימו לב שקראתם קודם את פרק 31 שהעליתי אתמול. אה, וממליצה לכם להכין פופקורן וקולה כי עומד להיות מעניין... קריאה מהנה!

- נקודת המבט של שקד. -

"יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:

וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:

וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:

סַבְרִי מָרָנָן."

"לחיים."

הצמרמורות עברו בכל גופי כשאביו של ליאב - אביתר, קרא את ברכת יום השישי. זו לא הייתה סתם ארוחת יום שישי, עוד קידוש רגיל בעבורי כמו בכל יום שישי, כמו זה שאני עושה עם המשפחה שלי. שסבא מנחם עומד בראש השולחן ואבא בצידו השני בעוד אני, סבתא בלומה ואמא מאזינות וממלמלות לחיים ואמן.

לפתע הבנתי את המשמעות האדירה של הערב הזה. זו הייתה הפעם הראשונה שליאב עשה קידוש עם המשפחה מאז מותו של סבא שמואל והוא בחר בי - מכולן, להיות נוכחת במאורע הזה ששילב תחושות של כאב מהולות בשמחה. שישי הוא יום בעל טהרה וסגולה שמורגשת באוויר, אין אחד שלא אוהב את היום המיוחד הזה. אבל יחד עם אווירת הטהרה יש את אווירת הגעגוע והעצב שאב השושלת לא נוכח בשולחן, לא קורא את הברכה כמו תמיד ולא עומד לחלק ברכות לנכדים בתום הקידוש בזמן שנשות הבית מארגנות את השולחן בכל המטעמים שאמא סיגל וסבתא סוזן עמלו עבורם במשך כל היום.

ליאב בחר בי, שאני זו שאהיה כאן איתו וזה אמר לי משהו - נתן לי סימן שאולי אמא שלי צודקת. כנראה שלאמהות יש כוחות-על מיוחדים, הן תמיד יודעות הכל הכי טוב גם מבלי להכיר את המקרה לעומקו, והן תמיד אומרות את הדבר הנכון בזמן האחרון. רגש של אמא זה רגש שבלתי-ניתן להסברה.

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָּפֶן:"

"אמן."

העברתי את מבטי אל ליאב שידו האחת הייתה שלובה על החזה הקשיח שלו והשנייה שיחקה עם שפתיו. לא היה לו קל וראיתי את זה, כבר זיהיתי את הבעותיו מקילומטרים. ידעתי מה מסתתר מאחורי כל חיוך קטן וכל מלמול.

למה את מה שרציתי לגלות גיליתי באיחור וגם בזה אני לא בטוחה שבאמת נכון?

עם כל הכבוד לרגשות האימהיים של אמא שלי שידעה לזהות דברים וכבר מזמן הבינה שאני דלוקה נואשות על הידיד שלי שהיא אפילו לא הספיקה להכיר, לא הייתי יכולה להיות בטוחה במאה אחוז שהיא באמת צודקת וליאב מרגיש כלפיי רגשות מעבר לידידות. היא כן גרמה לי לחשוב על המון רגעים בינינו שפרשתי בצורה שונה ולפתע ראיתי באור אחר. בכל השבועיים שחלפו מאז אותה שיחה עם אמא שלי, שבה סיפרתי לה שאני מתכוונת לנסוע לארוחת שישי אצל ליאב, התעסקתי במחשבות בלתי-פוסקות על מיליון ואחת רגעים של ליאב ושלי יחד.