פרק 38

4.5K 391 585
                                    

השמש נעלמה כמעט לחלוטין מהרקיע בשעה שליאב ושקד הסתובבו במרינה בהרצליה. ליאב אחז בידה של שקד ומילא אותה בחום והרוח הקרירה הכתה בפניהם.

היום הזה היה ההזדמנות המושלמת לחגוג את השנה החדשה שהחלה לפני ימים בודדים, לכן ליאב תכנן אותו כמו שצריך.

"תסיימי את הקרפ ונלך לתחנה הבאה שלנו." ליאב אמר והצמיד את שקד אליו, מלטף את גבה כדי שלא יהיה לה קר. הוא לא היה אלוף ההפתעות אולם הפעם הוא באמת השתדל והחליט לקבוע לשניים מסאג' במלון שליד המרינה, לאחר-כך הוא תכנן להם ערב כייפי במלון שבסופו שקד תחזור לביתה, והוא ילך לישון אצל עוז ולהתארגן לבסיס שבו הוא צריך להתייצב למחרת בשעה שמונה בבוקר.

ליאב קיווה שאחרי שהוא שבר את הראש ושיגע את אופל וליאן שיעזרו לו לחשוב על בילוי נחמד, שקד תאהב את התכנון להערב. לא היה לו שמץ של מושג אם שקד אוהבת מסאג'ים והאמת שהוא לא ידע אם הוא בעצמו אוהב, הפעם היחידה שהוא היה בעיסוי הייתה עם מורן כשהם חגגו שנה יחד ועבר מאז לא-מעט זמן.

"איך יצא שבסוף דווקא אתה - שדאג להרוג אותי באימונים, גורם לי להשמין?" שקד שאלה בחיוך ונגסה בקרפ החמים שהיה מלא בשוקולד וקלוריות.

"אל תתלהבי, בשישי בבוקר אני בא לאסוף אותך מבית הספר לאימון." ליאב השיב בתגובה והשניים התיישבו על ספסל פנוי שהשקיף על הים, הגלים התנפצו במהרה והייתה אווירה נעימה, חסרת דאגות ששום מחשבה לא הייתה יכולה להטריד את המוח. רגע כזה שנהנים מהביחד מבלי להתעסק בשום דבר שמסביב.

ובעצם, הייתה רק מחשבה אחת שדאגה להטריד את מוחה של שקד וישבה עליה כמו אבן כבדה - משקולת על הלב שהייתה כבדה יותר מכל משקולת שיצא לה להרים בחדר הכושר.

"אני תוהה לעצמי מה יותר מהנה, ללכת לבית ספר בשביל שעתיים שיעור היסטוריה עם המחנך שלי או אימון בוקר?" היא השיבה בציניות ונאנחה, היא שנאה להתאמן בבוקר והרגישה שאין בה כוחות להתרוצץ מצד לצד. שקד הייתה טיפוס של אימוני אחר-הצהריים, אחרי שנת צהריים שמעירה את כל החושים ומחדירה בה אנרגיות חדשות וכאלו שלא היו קיימים בה בבוקר. אך בכל זאת, התשובה הייתה ברורה; שקד העדיפה לנטוף זיעה בחדר הכושר כל עוד ליאב הוא הנוף שהיא רואה לנגד עיניה, מאשר לשבת בכיתה ולהביט במחנך שלה שלא בדיוק היה נוף שהיו תולים על שלטי חוצות והיה רחוק ממיקאלה מורונה - אותו שחקן שככב בסרט המצליח ששודר לאחרונה והפך לפנטזיה של כל בחורה.

"חכי, גברת. כשתתגייסי את תתגעגעי לשעתיים היסטוריה המשעממות האלה." ליאב אמר בביטחון, תקופת הלימודים היא תקופה יפה וליאב זכר אותה לטובה למרות שהוא לא היה מהתלמידים החרוצים.

ליאב היה נכנס לשיעור באיחור של כמה דקות יחד עם המורה ולרוב ישן או בהה בתקרה, אך בעיקר צייר על השולחנות עד שהמורה המעצבנת לספרות העירה לו שזה ונדליזם או התנדנד על הכיסא עד שאחד המורים העיר לו שזה מסוכן וסיפר את הסיפור הקבוע והנדוש על הילד שהתנדנד על הכיסא ונפל חזק על הגב עד שמצא עצמו מאושפז בבית חולים.

ואז כשהופעתWhere stories live. Discover now