ואז כשהופעת

פרק 9

"נו, אז מה חדש?" ליאב שאל והעביר את מבטו אל שקד, משתדל לא לפזול עם עיניו אל גופה ולהתרכז בפניה.
"ליאב, אני תלמידת תיכון, מה אמור להיות חדש חוץ ממבחנים פה ושם." היא השיבה בחיוך והעבירה גם היא את מבטה אליו וצמצמה את עיניה בגלל השמש שסינוורה אותן.
לנצל את היום היפה הזה בים היה בהחלט החלטה טובה שלקחו השניים, גם ככה הסתיו במרחק נגיעה וכבר ניתן לשים לב שהקיץ נעלם מהאופק. אפשר להגיד שכנראה שזו הפעם האחרונה השנה שבה ליאב ושקד יוכלו לבלות בים, לשבת וליהנות מהשמש בבגד ים, לכן, לסגור את הקיץ בים היה הרעיון האידיאלי.
"יש לך מבחן?" הוא התעניין והעביר את ידו בשיערו. ליאב לגמרי לא התגעגע לתקופה שלו בתור תלמיד, הוא כל כך שמח שהוא עבר את התקופה שהיה צריך לשבת על הכיסא ולחפור על אותו חומר מאות פעמים עד שהוא חודר למוח היטב.
שקד הנהנה בהסכמה, "בספרות."
היא לא הייתה לחוצה מהמבחן הקרב, ספרות היה אחד מהמקצועות האהובים עליה, החומר עניין אותה והיה לה קל לזכור אותו למרות שהיה בעל מלל רב.
"אוי ואבוי, המקצוע השנוא עלי." ליאב השיב בזעזוע, לעומת שקד - אם ליאב היה צריך להצביע על שני מקצועות שגרמו לו להתייאש - הוא היה עונה במהירות, מבלי לחשוב פעמיים, שהמקצועות הללו הם ספרות והיסטוריה. המקצועות עם הכי הרבה מלל שהוציאו מליאב כל שמחת חיים לפני המבחנים, ובעיקר לפני הבגרויות.
לליאב היה קשה עם מקצועות רבי מלל, הוא לא מצא את עצמו וטבע בין כמות החומר המוגזמת שמשרד החינוך דורש מהתלמידים לזכור בעל פה, כאילו שכולם צריכים להיוולד עם זיכרון צילומי כדי לקבל ציון גבוה מאוד בבגרויות.
"למה, אני דווקא אוהבת ספרות." שקד משכה בכתפיה, היא לקחה את המבחן הקָּרֵב בקלילות והייתה בטוחה שתצליח בו. אמנם לשקד לא היה זיכרון צילומי שהקל עליה, אולם היא נהנתה משיעורי הספרות והקשיבה היטב בשיעורים, כך שנותר לה לשבת קצת ולרענן את הזיכרון ולעבור פעמים אחדות על הסיכומים והיא תהיה מוכנה באופן מושלם למבחן.
"את לא נורמלית," ליאב הרים את גבותיו בהתפלאות, "הייתי נרדם כל שיעור, בעיקר מביאליק - הייתי דופק בשיעורים עליו נחירות." סיפר ומעט הקצין את המצב בהומור.
שקד צחקקה, "זה פשוט להיות מרוכז בשיעור ולהבין מה רוצים ממך בשאלה." היא בהחלט לקחה את המקצוע הזה בפשטות ולא התרגשה ממנו.
"מה חדש אצלך?" שקד הרכיבה על פניה את משקפי השמש שלה שיגנו על עיניה מפני השמש וסידרה את כתפיית בגד הים שלה.
"אני רכוש צה"ל, שקד. מה אמור להיות חדש חוץ מחיילים אדיוטים פה ושם?" ליאב החזיר באותו מטבע ופרץ בצחוק בזמן ששקד הביטה בו בפליאה והצטרפה לצחוקו.
"ועכשיו ברצינות." היא הביטה בו בחיוך וחיכתה לשמוע קצת מעבר על מה שעובר על ליאב, על סדר היום והתחושות שלו בצבא. הרגיש לה שהם מיצו את השיחות הרגילות ושהשיחות ביניהם החלו לעלות שלב לנושאים קצת יותר אישיים, זה קרה ביניהם מהר אבל זה היה נחמד עבור שניהם, הם נהנו מהשיחות שלהם יחד.
במחשבה רגעית, ליאב החליט לבחון את שקד, כלומר - לבחון את תגובתה בנוגע לשקר שיספר לה. הוא רצה לדעת היכן שקד והוא עומדים במערכת היחסים הלא-מובנת ביניהם מבלי להלחיץ אותה, מעין שיחת 'יחסינו לאן' בדרך פחות פורמלית. כך שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת, בעיניי ליאב באותו הרגע, הייתה להמציא לשקד סיפור קטן ולראות כיצד תגיב אליו.
"התחלתי לצאת עם מישהי." סיפר, או יותר נכון שיקר. ליאב הרגיש מעט רע שהוא משקר לשקד, זה היה נראה לו רעיון מטומטם וילדותי, ובו-זמנית רעיון מצוין כדי לראות היכן השניים נמצאים בקשר ביניהם מבלי להכביד על שקד יותר מדי. מצד אחד ליאב היה מודע לכך שלא עבר זמן רב כל כך מאז שהשניים הכירו ושיתכן שלשקד לוקח זמן להיפתח ולהבין מה היא רוצה מעצמה וממנו, אך מצד שני הוא רצה לדעת מה היא מרגישה ולא להתקע עליה אם היא לא רואה אותו מעבר לידיד. מבחינתו יש עוד בחורות וגם אם לא ילך עם שקד הוא ימצא את האחת שלו בסופו של דבר, ליאב היה טיפוס שלוקח דברים בקלות, זורם עם המצב ויודע להמשיך הלאה.
"וואלה?" חיוכה של שקד דעך והיא מלמלה מופתעת, היא לא ציפתה לשמוע שליאב החל לצאת עם בחורה אחרת. שקד לא ידעה מה היא אמורה לחשוב בנוגע למה שגילתה ברגע זה ממש, היא הרגישה מוצפת רגשות, חלקם טובים יותר - חלקם טובים פחות.
ליאב המהם בהסכמה ולגם מפחית משקה הקולה האדומה שלו. "נו, ואיך הולך?" שקד שאלה, סקרנית לדעת מה קורה במערכת היחסים החדשה של ליאב, ובתוכה ניסתה להבין איך היא לא שמה לב שקורה משהו כזה בחייו. היא גם הייתה מופתעת לאור הסיבה שחשבה שכרגע הם-שניהם בוחנים את הקשר ביניהם, הרי נושאי שיחה ביניהם קיימים בשפע, כיף להם יחד, יש ביניהם חיבור טוב.. כל הסימנים ששקד חיפשה כדי להבין עם עצמה האם ליאב עונה למה שהיא מחפשת החלו להופיע במקביל, היא עדיין נערה שאט-אט מבינה מה היא מחפשת בגברים, את הסגנון שלה, את התכונות והערכים שחשובים לה שיהיו קיימים בגבר שאיתו תצא.
אולם לפתע התגלה שכנראה ששקד פיספה את הרכבת, כלומר, היא פספסה את ליאב וכעת יש לו בחורה אחרת והיא תישאר הידידה הזו, שהוא מספר לה על הבחורה החדשה, שמתייעץ איתה. היא שנאה את המחשבה שזה מה שהיא עומדת להיות, החברה הטובה שמתייעצים איתה.
"לא יודע, נראה לי שהולך בסדר." ליאב סיפר, קשקש לה שטות שהיא מכרה בקלות.
"אני שמחה בשבילך." שקד העלתה חיוך קטן וניסתה להסתיר את המערבולת שחשה בתוכה, היא שמחה בשביל ליאב, הוא גבר מדהים והיא מאמינה שמגיע לו כל הטוב הזה שיש באהבה.
אך יחד עם זאת, שקד חשה בדקירה קלה בבטן, היא הייתה מופתעת ומעט מאוכזבת לדעת שביניהם לא יוכל לקרות איזשהו דבר שהוא מעבר לידידות.
"איך קוראים לה?" שקד שאלה בהתעניינות וניסתה להפגין בפני ליאב רצון לשמוע עוד על הבחורה החדשה שלו, היא השתדלה לפרגן לו למרות סערת הרגשות הלא-מוסברת שהתרחשה בתוכה.
"ליה." השיב בקצרה בשעה שעיניו ריצדו ממקום למקום, הוא חיפש היכן לקבור את עצמו. כל השיחה זאת נשמעה לו מוזרה מדי, הדרך שהוא ניסה לבחון את שקד נראיתה לו לפתע רעיון מטומטם לגמרי שבמהרה הספיק להצטער עליו. הוא לא ידע איך לצאת מאשכול השקרים שכעת צריך להמציא לה.
"נו, ליאב." היא רטנה, "תספר יותר, למה אתה יבש?" בזמן שליאב קילל את עצמו בליבו, שקד קיללה גם היא את עצמה שהיא לא יודעת איך להגיב באופן נורמלי לדבר החדש שגילתה על ליאב ואפילו קיללה את הרגע שבו לחצה עליו לספר לה מה חדש בחייו.
עם זאת, שקד גם חשבה שאולי זה לטובה, העובדה שגילתה שלליאב יש מישהי אחרת, כך היא יודעת היכן הם עומדים ולא תשלה את עצמה שדבר-מה מתבשל ביניהם.
"חצופה, אני יבש?" ליאב הרים גבותיו.
"כן, אתה לא מספר לי כלום." הסבירה.
"היא חמודה, לא יודע מה להגיד לך. הכרנו באינסטגרם, יצאנו פעמיים, לא יודע אם יצא מעבר." הוא סיפר ובחן את תגובתה של שקד שהתעסקה עם החול ולא העזה להביט בליאב. היא ניסתה להבין עם עצמה כמה מפריע לה שלליאב יש בחורה אחרת, הרי היא לא פיתחה כלפיו רגשות, סך הכל החלה לראות בליאב את הגבר שהיא רוצה לעצמה. עדיין אין רגשות, אז למה היא מרגישה מעט קנאה?
"מה את חושבת על זה?" ליאב שאל וחיפש את מה שרצה למצוא, הוא רצה לגלות ששקד מקנאה, הוא רצה לשמוע אותה אומרת לו שלא תצא עם הדמות הזו שבדה בפניה. הוא רצה לדעת שלא רק הוא חושב על מערכת יחסים מעבר למה שיש ביניהם כרגע.
אך שקד הסתירה באופן די מדהים את כל מה שליאב רצה למצוא, "אני ממש שמחה בשבילך," היא חזרה להביט בעיניו, "מגיע לך, ליאב. שיהיה איתה בהצלחה."
שקד הרגישה צורך לפרגן לליאב, בחודש האחרון הוא הפך לחבר הכי טוב שלה, הכי קרוב אליה וזה שמצליח להבין אותה. בתור בן אדם - ליאב נכנס לה ללב יותר מהר משחשבה שיצליח, היא שמחה שיצא לה להכיר אותו ולהתחבר אליו, ושהעזה לבקש ממנו להעניק לה ניסיון נוסף ולצאת איתה לדייט שני.
אך כעת, שקד לא העזה להרוס לליאב את השמחה ולא לפרגן לו, או להגיד לו שהיא לא רוצה שהוא יצא עם אותה ליה, אלא איתה. היא לא העזה להוריד לו ממצב הרוח.
כנראה שהיא שמה לב מאוחר מדי שליאב הוא מה שהיא מחפשת, מסתבר שחודש אחד בלבד הספיק לליאב כדי להמשיך הלאה.
לשקד לא היה מושג כמה ליאב חיכה שהיא תגיד לו לא לצאת עם אותה בחורה ששיקר לה שהוא יוצא איתה, אבל הוא לא יכול היה לבוא אליה בטענות, זו זכותה לא לרצות אותו.
בתום הבילוי המשותף של השניים, שקד חזרה לביתה. היא ניקתה מעצמה את החול, מי הים והלכלוך שהיה על גופה וניסתה להתנתק מהמחשבה על ליאב וליה, לפתע היא שמה לב שאפילו השמות שלהם מתאימים באופן מושלם. זה עצבן אותה.
לאחר מכן היא הלכה ללינוי, שלה הבטיחה שתמרח לק, מאחר ולינוי הייתה גרועה בזה.
שקד קיוותה שתצליח להתנתק מהמחשבות על ליאב, הרי בסופו של דבר היא שמחה בשבילו והיא לא פתחה כלפיו רגשות כדי שתהיה לה באמת סיבה להתבאס מכך שהוא יוצא עם בחורה אחרת.
מצד שני, שקד חשבה על כך שליאב וליה יצאו אך ורק לשני דייטים, כך שהכל עוד פתוח וזה עודד אותה.
לבסוף, היא סכמה עם עצמה שאם ליאב צריך להיות שלה הוא יהיה, היא האמינה שמה שנועד להיות שלה יהיה שלה ומה שלא אז לא.
שקד התיישבה על מיטתה של חברה הטובה וחיפשה באפליקציית המוזיקה שבפלאפון שלה שיר שהיא רוצה לשמוע, ובזמן הזה הספיקה לינוי להביא לשקד מים וחטיף.
"איך היה עם ליאב?" לינוי שאלה בהתעניינות וזרקה אל חברתה חטיף אנרגיה כפי שביקשה ממנה.
שקד משכה בכתפיה, "היה סבבה, היינו בים." שיתפה את חברתה.
"נו, והיה משהו?" לינוי הסתקרנה לשמוע מה קורה בין שקד לליאב, היה נראה לה שמתרחש משהו מתחת לאפה ושהיא לא משתפת בכך את הבנות. למען האמת, למסקנה הזאת הגיעה יחד עם דניאל.
שתי החברות של שקד לא הצליחו להבין איך יכול להיות ששקד תהיה בקשרי ידידות בלבד עם הבחור שעליו נדלקה דרך האינסטגרם לפני שהכירה אותו במציאות.
ובנוסף, היה נראה להן שליאב הוא לא הטיפוס של ידידות בלבד, כמו שלשקד היה נראה בהתחלה - גם לחברותיה היה נראה שהוא לא בחור שכוונותיו טובות ויפות. צמד הרכלניות לא היו מסוגלות שמידע יחלוף על פניהן מבלי שידעו, וכן, הן גם דאגו לשקד שלהן.
"מה זאת אומרת?" שקד שאלה בחוסר הבנה וקיוותה שהבינה את שאלתה של לינוי בצורה שגויה, לא היה לה כוח להתחיל לפתח עם לינוי שיחה על מערכת היחסים בינה לבין ליאב שעומדת להישאר ידידותית בלבד, אהבה בניהם היא לגמרי מחוץ לתחום. לפחות לבינתיים.
אך לצערה של שקד, היא הבינה נכון מאוד את כוונת שאלתה של לינוי, "התנשקתם? היה משהו?"
שקד הנידה את ראשה, "לא וגם לא יהיה, אנחנו רק ידידים." היא אמרה את המשפט השנוא עליה, אותו אחד שרצתה להתכחש אליו.
את ליאב, שקד לא רצתה בתור ידיד. אמנם היא לא פתחה כלפיו רגשות, אך היא כן הרגישה רצון עז לנשק אותו ולהיות קרובה אליו, והבינה את זה מאוחר מדי, מתי שליאב כבר המשיך הלאה לבחורה אחרת.
"תעשי לי טובה, שקדימון." לינוי הביטה בחברתה כלא מאמינה בזמן שהסירה את הלק שהיה מרוח על ציפורניה במהירות ובעצבנות.
"אני רצינית איתך, ליני. ליאב ואני הבנו שזה פשוט לא זה." היא מלמלה ואכלה מהחטיף שלינוי הביאה לה. שקד החליטה עם עצמה שאת השיחה של היום עם ליאב, היא משאירה לעצמה, ואם מחליטה לשתף חברה - בינתיים היא תשתף רק את זוהר או נועה בת דודתה.
אם היא תספר ללינוי שליאב החל לצאת עם איזו בחורה אחת בשם ליה - המידע יעבור במהירות אל דניאל ושתיהן יחקרו את שקד על כל מאית שנייה שהייתה במפגש שהיה מקודם בים. שקד העדיפה כרגע להתעסק כמה שפחות במחשבות על ליאב, זה סתם גורם לה להתבאס שלפני שהספיקה להבין שהיא כן רוצה אותו מעבר לידיד היא כבר הייתה צריכה לרדת ממנו, ומהר, לפני שתספיק להינמס מכל מבט שלו עליה.
זה מה שחסר לה, להידלק על ליאב. הרי זה חוק מרפי, תמיד כשרוצים מישהו - הוא לא רוצה אותנו, ולהיפך.
תמיד היו לשקד קראשים גרועים, אחרי הקראש ההוא על מתן בן-שושן מכיתה ד' ועד כיתה ו', היא הספיקה להדלק על מור שמחי בכיתה ז' ולהתאכזב כשגילתה שהוא בכלל בקטע של בנים, ואז בכיתה ט' על ערן זכריה שבמהרה הפך לחבר של לינוי - מה שגרם לה לרדת ממנו לגמרי.
עד שלשקד שלנו היה קראש נורמלי - עידו ואנונו, הוא היה החבר הכי טוב שלה והם לא הצליחו להתנתק מהקשר החברי שלהם ולהתנהג כמו זוג נורמלי.
שקד לא רצתה שוב להגיע למצב כזה, לב שבור או חבר טוב שהופך לחבר במובן הרומנטי של המילה, שמסתיים בפרידה כואבת מאחר והם לא מצליחים להשתחרר מהפאן החברי-מדי שלהם.
נמאס לה להתאהב בבחורים הלא נכונים ונמאס לה להישבר בגלל שהם רואים אותה בתור חברה טובה, שהם דלוקים על אחת מהחברות הטובות שלה, או בכלל בגלל שהם הומואים - בקטע של בני מינם.
שקד השתוקקה להכיר בצד היפה של האהבה, לטעום את המתוק שבה ולא רק את המר כמו שהיה לה עד כה עם גברים. היא ידעה שבאהבה תמיד לוקחים את הסיכון להיפגע כי ככה זה בחיים, טועמים גם מהחלקים והרגעים המרים שבהם.
שקד לא פחדה מפגיעה כמו שהיא פחדה מלהתאהב, אחרי כל כך הרבה אכזבות ולב שבור שכל פעם מנסה להתאחות ולחזור להיות שלם.זה כואב לראות את האדם שנמצא בלב שלך כל כך קרוב אבל גם לדעת שבו-זמנית הוא כל כך רחוק, קרוב פיזית אך רחוק ממך רגשית.
"איך הבנתם? בקושי יצאתם, כל כך מהר פשוט הוחלט להיות רק ידידים ולא לנסות לראות?" לינוי שאלה כשמבט לא מרוצה על פניה, ושקד הנהנה במרץ ובתוכה התפללה לסיים את השיחה שגלשה לכיוון שלא רצתה לדבר עליו.
היא תמיד יכולה הייתה להגיד שלא בא לה לדבר על הנושא הזה, אך מה יותר מחשיד מזה ומה יגרום ללינוי לדבר על כך עם דניאל שתשב לשקד על הצוואר כמו עצם בגרון שתקועה ולא יוצאת.
אם יש משהו ששקד לא אהבה בחבורה שלה, זה שלינוי ודניאל לא ידעו מתי לשחרר ולהבין שיש נושאים שבן אדם מעדיף להשאיר לעצמו. אם לה או לזוהר היה נושא שהעדיפו להשאיר לעצמן ולא לדבר עליו, השתיים היו מתאחדות ביניהן ולא משחררות עד שהיו מוציאות את המידע שהוסתר מהן.
במהלך שנות החברות של זוהר, דניאל, לינוי ושקד, החברות ביניהן השתנתה והדרדרה. בעבר הבנות היו מאוחדות יותר, כיום המצב שונה ממה שהיה פעם וככל שהזמן עובר שקד מרגישה שכל החברות שלה עם דניאל ולינוי מזוייפת ושרק החברות שלה עם זוהר היא אמיתית.
לפעמים דניאל ולינוי מזכירות לה את האחיות החורגות של סינדרלה, הן יכולות להיות כל כך מעיקות ולא נעימות.
"לא נתתם לקשר הזה הזדמנות בכלל, אתם שני אידיוטים." לינוי נשמעה בעד קשר זוגי בין ליאב לשקד.
"זה מה יש, לינוי. אין בינינו כלום, אנחנו רק ידידים. יצאנו פה ושם ופשוט רואים כמה שהקשר בינינו הוא ידידותי ולא מעבר. בכל פעם שאנחנו נפגשים אין באוויר הרגשה כזו של מתח מיני, את מבינה? אם היה אז לא הייתי מוותרת כל כך מהר. בעיניי אם אין את זה עכשיו לא יהיה את זה מאוחר יותר."
שקד נעמדה על רגליה וקשקשה ללינוי, כמו שליאב חרטט לה קודם-לכן על בחורה שהכיר. היא לא הייתה מסוגלת לספר לה את האמת, שליאב פשוט החל לצאת עם בחורה אחרת. שקד הבינה את ליאב ולא כעסה, לא היו בין השניים סימנים שדבר-מה עומד לקרות ביניהם והכל באמת היה נראה ידידותי ולא מעבר. אבל בתוך תוכה, שקד הרגישה שיכול היה לקרות משהו, היא קיוותה שעומד לקרות ביניהם משהו.
"לא אמרת שהוא ניסה לנשק אותך?" לינוי שאלה בחוסר הבנה, היא באמת ניסתה להבין מה קורה בין ליאב לשקד ולא הצליחה, הכל היה נראה לה מוזר מדי.
"איזה לק את רוצה?" שקד שאלה בייאוש וחשה מעט חסרת סבלנות, היא הציגה ללינוי את הלקים שהביאה מביתה וקיוותה שזה מה שיגרום לה להעביר נושא.
"הכחול רויאל." השיבה ונאנחה, "אני מבינה שלא בא לך לדבר על זה אבל אני באמת חייבת להבין, אני לא מצליחה להבין אתכם." לינוי חשה כבלשית שחוקרת מקרה ולא הצליחה לעצור את עצמה מלחקור את שקד עוד ועוד עד שתשחרר פיסת מידע.
"אם את מנסה פשוט לבדוק אם השטח פנוי מבחינתי, אז כן. את יכולה לצאת איתו, תעשי מה שבא לך." שקד פלטה באיפוק והרגישה לפתע כעס כלפי ליאב שבגללו היא מרגישה כעת חסרת סבלנות ומאוכזבת מעט.
"שקד." לינוי הביטה בחברתה ברצינות, היא אפילו לא העלתה במוחה אפשרות לצאת עם ליאב וזו הייתה בעיניה יציאה מיותרת בהחלט של שקד.
"אני באמת רצינית, ליני. אין בינינו כלום, הוא אפילו יצא לשני דייטים עם מישהי-" שקד פלטה במהרה. למען האמת היא לא ידעה כמה היא רוצה שליאב יצא עם חברה טובה וקרובה לה, אך היא הייתה חלוקה בדעתה בנוגע לזה, וראתה את האפשרות שאחת מהחברות שלה תצא עם ליאב כאפשרות לכך שתרד ממנו לגמרי. שקד הייתה מבולבלת, היא לא ידעה בוודאות מה היא רוצה מליאב ואיך היא מרגישה בקשר לכך שיש לו מישהי אחרת. הכל היה לה מעורפל עד שאינה ידעה מה לחשוב.
"אז בגלל זה את כזאת אטומה? כי ליאב יוצא עם מישהי אחרת?" לינוי הצליחה להבין מפליטת הפה של שקד את האמת.
"מה הקשר?" שקד ניסתה להכחיש.
"אני לא מכירה אותך מאתמול, שקדימון, את מתנהגת מוזר. מה קרה איתו? הוא אמר לך שהוא התחיל לצאת עם מישהי לפני שהבנת בכלל מה קורה ביניכם? תסבירי לי."
"כן." היא הודתה לבסוף, "כן, סבבה? הוא התחיל לצאת עם מישהי." השיבה בעצבנות. אם לינוי לא הייתה לוחצת עליה כל כך, מה ששקד השתוקקה להסתיר לא היה מתגלה בפניה והיא הייתה מצליחה להשאיר את המידע הזה לעצמה כמו שרצתה מלכתחילה. אך כמובן שלינוי הייתה חייבת לשגע את שקד עד שהצליחה להוציא ממנה את מה שהסתירה ממנה, היא לא הייתה מסוגלת להבין שאם שקד לא משתפת אותה בדבר הזה כנראה שהיא לא רוצה לספר עליו לאף אחד, כולל לא לה.
"שקדי-"
"אני בסדר, סך הכל הופתעתי. אבל לא היה בינינו כלום, זה לא שהוא השלה אותי או משהו כזה. אם לא ילך בינו לבין ההיא שהוא יוצא איתה את יכולה לצאת איתו אם באלך."
"מה פתאום! מה את סתומה? נראה לך שאני אצא עם הגבר שאת רוצה?"
"אני לא רוצה אותו, את יכולה לצאת איתו."
"הוא בכלל לא הטעם שלי, שפיות, שקד. דחוף. המוח שלך הלך לאיבוד." לינוי הביטה בשקד המומה, לא עלתה במוחה המחשבה לצאת עם ליאב, הוא נגד את הטעם שלה בגברים אך למען האמת אביעד - חבר שלו היה נראה לה לא רע בכלל, למרות שמראהו הזכיר לא מעט את ליאב.
אולי פשוט הידיעה ששקד חפרה על הבחור הזה כל כך הרבה ורצתה אותו, גרמה לה לא לייחס לו חשיבות.
שקד גיחכה והביטה בחיוך קטן בחברתה שחייכה אליה. היא הרגישה פתאום רע שהיא חשבה על לינוי דברים לא נעימים, אמנם היא יכולה להיות מעצבנת אבל היא עדיין חברה טובה שלה, היא עדיין כאן לצידה.
"את מבואסת מזה שהוא יוצא עם אחרת?" לינוי שאלה בשקט את שקד, בזמן שזו מרחה לק כחול בוהק על ציפורניה של חברתה והאזינה בשקט לשירים שהתנגנו ברקע דרך הנייד שלה.
שקד הרימה את עיניה ופגשה בעיניה של חברתה, היא הרגישה צורך להיות כנה עם עצמה ועם לינוי ולכן הנהנה בתבוסה ובהסכמה את ראשה.
כן, שקד אכן התבאסה כי כשהיא ראתה את ליאב, היא הרגישה מעט פרפרים, התרגשות קטנה וציפייה לפגוש אותו, וכשהוא שלח לה הודעה, היא שמחה לראות שאכפת לו.
מתי ששקד התקשרה לליאב וחיכתה שיענה לשיחתה, היא הרגישה התרגשות ומעט לחץ, וכשהוא ענה ליבה קפץ בנג'י. שקד תארה לעצמה שזה עניין של זמן, שאט-אט יתגבש ביניהם קשר רציני יותר, שכן יקרה בינה לבין ליאב משהו, שהקשר שלהם יעלה שלב, דרגה. אולי היא פשוט בגיל אחר מליאב ואצלו ענייני האהבה עובדים אחרת, שקד היא בסך הכל תיכוניסטית שלא יודעת איך העניינים עובדים, ובטח שלא אצל אנשים שעברו את גיל עשרים, ואולי היא לא מבינה מספיק באהבה.
אבל היא הרגישה שהיא עושה את הדבר נכון, צועדת לעברו לאט ומלאה בכוונה שיצא ביניהם משהו, אולי היא צעדה עבור ליאב לאט מדי והוא פשוט יתייאש.
שקד לא הייתה מודעת לכך שליאב בסך הכל רצה להבין בדרך עקיפה האם שקד רוצה אותו או רואה בו משהו מעבר לידידות. ליאב היה בטוח ששקד היא מהבחורות האמיצות, שאם הן רוצות גבר הן יגידו לו זאת בפרצוף ולא ישחקו כאילו שהן שמחות בשבילו. זה הרושם ששקד הותירה אצלו אחרי שהתקשרה אליו אז, בביטחון מופרז ורצתה עוד הזדמנות אצלו, הזדמנות לדייט שני ומוצלח יותר מהדייט הראשון.
אך ליאב לא הכיר מספיק את שקד בשביל לדעת שהיא פשוט תשתוק ותפרגן לו, שלמרות שהיא התבאסה והתאכזבה - היא תשמח בשבילו ולא תגיד שום דבר אחר חוץ מזה, שהיא לא תפגין מולו את מה שהיא רוצה באמת.
וכאן, ליאב ושקד פספסו זה את זו במובן הרומנטי, כי מעתה והלאה הם רק ידידים.
אך ורק ידידים.

אז ליאב ושקד באמת יהיו כעת אך ורק ידידים או שזה לא יצליח להם?🤔
מה אתם חושבים על ההמצאה של ליאב? גם אתם הייתם מתנהגים ככה במקומו? ומה אתם חושבים בנוגע לתגובתה של שקד בעניין?
מחכה לשמוע מה חשבתם על הפרק, ועל הדרך -חייבת להודות לכם על כל החום והאהבה הזו❤️