ואז כשהופעת

פרק 30

כמה שהתגעגעתי❤️
רק רוצה להודיע לכם לפני קריאת הפרק שהוא בחלקו מכיל קטעים לא קלים לקריאה עבור כל אחד, הוא פרק קצת כבד אז רק שתדעו. קריאה נעימה!
_______________________________
יש דברים שמבינים בדיעבד כמה שהם היו טעות אחת גדולה, רעיון רע. שקד הבינה זאת לאחר שהיא נפגשה עם חבריה בביתו של אורן, בעקבות ההצעה של החבר'ה לארגן ערב קריוקי לאחר שזמן מה הם לא ישבו כל החברים לבלות יחד.

״יאללה שקדי, תני לנו את זה!״ המיקרופון כוון אליה והיא הנידה בראשה לשלילה וצחקה. היא ידעה שלמרות שהיא מאוד אוהבת לשיר, עדיף שקריירת השירה שלה תישאר לחדר המקלחת ולא תבקע משם.

״אתם יודעים הרי שאם אני אשיר אתם תאבדו את השמיעה, אז למה לבקש ממני דבר כזה?״ השיבה בסירוב.

היא לגמה מכוס השתייה שלה והתיישרה במקומה ליד זוהר שפצחה גרעינים שחורים להנאתה, כאילו שהקונספט של הערב היה בכלל ישיבה של סאחים ולא קריוקי.

״את לא שרה עד כדי כך נורא, אני סתם מגזימה כדי לעצבן אותך,״ דניאל אמרה בתגובה בניסיון לעודד את שקד לשיר.

״בשביל מה אנחנו עושים קריוקי אם לא בשביל להפגין את יכולות השירה העלובות שלנו?״ לינוי התערבה בחיוך וחטפה מידה של זוהר כמה גרעינים שחורים.

"מה לשיר?" שקד נכנעה וחטפה את המיקרופון מידו של אורן הזייפן ששר שיר ישן של עומר אדם והיה נשמע כמו זקן בבית אבות שאיבד את שמיעתו עם חלוף השנים. על הדרך הצילה את החבר׳ה והשכנים בבניין המזיופים הנוראים של אורן.

״תקדישי שיר לחבר שלך.״ דניאל הציעה וחכתה לראות את תגובתה של שקד לדבריה. גם ביום ההולדת של שקד, דניאל לא הצליחה להבין את טיב היחסים בין ליאב ובינה. אפילו ליאב לא השיב על שאלה והתחכם איתה בידיעה ששקד בחרה לא לספר לדניאל דבר ממה שקורה או לא קורה ביניהם, על המצב המוזר ביניהם. ודניאל רצתה להבין אחת ולתמיד מה קורה בין חברה שלה לליאב. היא מעט נפגעה מכך ששקד בחרה לא לשתף אותה במצב בינה לבין ליאב, דניאל לא הייתה עיוורת והיא שמה לב שדבר-מה מתרחש ביניהם.

"דניאל, כבר דיברנו על זה וכבר נמאס לי לחזור על זה." שקד אמרה ברצינות, מספר הפעמים שדניאל הזכירה את העובדה ששקד יוצאת עם ליאב עברה בעיני שקד את הגבול, וזאת למרות שהסבירה לה לא מעט פעמים שליאב והיא לא ביחד ושהנשיקה שראתה הייתה טעות. אמנם טעות שמאז אותו לילה חזרה על עצמה מספר פעמים בל יתואר אבל שקד הרגישה שדניאל מתגרה בה, כאילו שהיא מחכה שיגיע הרגע ששקד תתפוצץ. כמו הר געש, שהמגמה שלו מתחממת עד שפורצת את גבולות ההר ובוקעת החוצה.